יעקב רוטבליט בפייסבוק:ציטוט:
בסיום הסרט "הבטלנים" נראה הגיבור, בן דמותו של הבמאי צופה מחלון הרכבת המתרחקת בחבורת רעיו הבטלנים שותפיו להוללות בעיירה ניצבים על הרציף מנופפים לו לשלום בעוד הרכבת מפליגה לדרכה, לוקחת אותו לרומא, היכן שיהפוך לפדריקו פליני, מגדולי במאי הקולנוע של כל הזמנים שבהם היה סרט יצירת אמנות לא מפגן פעלולי עריכה ופירוטכניקה.
את הסרט הזה ואחרים היה אורי זהר מקרין על קיר ביתו הגדול ביפו, על שפת הים, ועוצר כל פעם את ההקרנה לנתח בהתלהבות כל "שוט" וכל זווית צילום באזני אריק ז"ל וכל מי שהיה נכון לשמוע.
לימים עשה אורי את "מציצים" את "עיניים גדולות" ואת "הצילו את המציל" הקריאה הגדולה שלו להצלה, לישועה מחיי הבטלה של שפת הים ואז גם חזר בתשובה.
בעצומה של סערת "הזמר המפורסם אביו וקטינותיהם" צלצלה אלי תחקירנית קטנה וסקרנית מ"אורלי וגיא" שהתעניינה ללמוד על חיי המין של גיבורי שנות השבעים. שלחתי אותה למצוץ אינפורמציה במקום אחר ובכל זאת, אחרי יומיים שלושה צילצל גיא הגדול בעצמו, חמור ומודאג בשל שמועות שהגיעו לאוזניו . הטינופת לא טרח להזהיר אותי שאני מוקלט לצרכי בקרת איכות ומניפולציה וגם אותו שילחתי לדרכו.
אחרי כמה שבועות החלו פרומואים הרי גורל לרוץ בערוץ ולהבטיח גילויים מחרידים על מעשים נפשעים לכאורה.
שמעתי גם שיחה מקדימה ברדיו עם יעל דן והצמד מאמי ומאמי מן השלולית המוסרית. ג'וזי כ"ץ עלתה לשידור ואמרה מה אתם רוצים? איזה טוב זה יעשה? במי אתם באים לפגוע? בבנים? בנכדים? " "אבל אז גם הכו נשים " הזכיר לה גיא המזועזע " כן היא אמרה, "ואיש לא עזר, אז והיום אתה בא להיות צודק? הזמנים השתנו החברה השתנתה" . הלוואי. הפרופסור דויד גורביץ עלה לשידור והסביר כי ביקורתם הנוקבת של מאמי ומאמי מצויה כבר בגוף הסרט. אורי ידע היטב מיהם הגיבורים שהוא מיטיב כל כך לתאר ולאפיין בסרט, עלובי חיים, גיבורי שוליים, נערי חוף ריקניים רודפי מין שחייהם הולכים ונהרסים.
סמוך לזמנים ההם רחקתי מעט מן החבורה והלכתי לחפש לי דרך רוחנית. אורי התנגד. הוא בא אלי ואמר
"עזוב אותך" לא עזבתי. אחרי שנתיים שלוש פגשתי שוב את אורי באיזו מסיבה והוא היה אז כבר בעיצומה של החזרה בתשובה שלו. אמרתי לו אז, "אורי תהיה כמה שנים בעולם הדתי תחזור ותעשה את הקולנוע הכי גדול על העם היהודי."
אורי לא חזר לקולנוע. רק כמה סרטוני תעמולה לבחירות ואיזו תכנית טלוויזיה די מסכנה. הוא מכר את הבית הענק על שפת הים ביפו. הוא ויתר וסירב לקבל את פרס ישראל לקולנוע. אפילו את הזכויות על סרטיו מכר. הוא עבר לדירה הכי פשוטה שיש בשכונת רוממה בירושלים חיי חיי לימוד וגידל משפחה גדולה. שבעה עשר נכדים ונכדות יש לו ביחד עם שותפו לאמנות ולחיים אריק איינשיין ז"ל.אורי עשה תשובה. מוחלטת. אמיצה. ענקית. מה שגיא ואורלי הניזונים על גלולות צביעות ורייטינג לא יבינו לעולם.
ואריק איינשטיין ז"ל, באותה עת לערך חדל מהופעות פומביות. מאס במועדונים הצפופים והמיוזעים, מחמדנות המתווכים, מבריונות המעריצים ועליבות המעריצות. הוא שמר על עצמו ועל טוהר האמנות שלו עד יומו האחרון.
גם אורלי וגיא היו פעם עיתונאים. עסקו בעוולות, בקיפוח. במאבקים בבירוקרטיה רומסת. עשו טוב אבל נפלו. בעבור המון דולרים ירקרקים אל מדמנת הרייטינג להביא לנו את הבועה הצהובה הזאת הנוטפת צדקנות וצביעות.
כשתבינו זאת, מאמי ומאמי, אולי תעשו תשובה.
ביום בו הוקרנה יצירת המופת הזו הייתי חולה. לכן התעכב הפוסט הזה עד הנה. נצח במונחי הפייס. אבל אם עוד יש בנו בעלי זיכרון ארוך יותר מדגי הזהב באגם של צוקרברג. להם אני כותב.