romario כתב:
red in blood כתב:
אני מקבל בהבנה דעות מנוגדות. לעיתים רבות אני אף נהנה מהדיון.
אני לא מקבל החפצה של נשים.
כמו גזענות - זו לא דעה, זו מחלה.
(דרך אגב, למען הסר ספק - זו גם הדעה שלי לגבי החפצת נשים בחלק מהתרבויות החילוניות)
אוקיי
אז אני מבין בעצם שאתה מבין את ההלכה הזאת כמי שעושה מהאישה חפץ.
והאמת שאין לי ויכוח איתך כי מהצד זה באמת יכול להראות ככה.
אך יש לנו אמונת חכמים מאוד גדולה בחז"ל ואם גדרו משהו כנראה שיש לו סיבה טובה גשמית או רוחנית
זה לא משנה.
ואני חושב שאם למשל היית שואל ומתעניין אצל נשים דתיות ובעיקר בעלות תשובה אני חושב שהיית רואה שדווקא התורה הקדושה מפארת את האישה במלוא הדרה וממש מוציאה מתוכה את הבת מלך שלה.
כמו שנאמר בתהילים " בת מלך כל כבודה פנימה ממשבצות זהב לבושה..."
נסיים רק בהלכה אחת של לשון הרע מפי הגאון החפץ חיים,
"לא תלך רכיל בעמך"(ויקרא יט טז)
מצוות לא תעשה אשר עוסקת במפורש בלשון הרע ורכילות.
לשון הרע הוא כינוי לדבר גנאי שמספרים על הזולת.
רכילות הוא כנוי לסיפור דברים שאדם מספר לחברו כי פלוני אמר או עשה דבר נגדו.
אדם זה נקרא הולך רכיל משום דמיונו לרוכל -כשם שרוכל הולך מבית לבית ומוכר את מרכולתו כך גם הרגלו של הולך הרכיל ללכת מאיש לאיש ללקט שמועות רעות ולספרם לאחרים.
הן לשון הרע והן רכילות נכללים בלאו זה ושניהם אסורים אפילו אם הם דברי אמת.
יום טוב.
התורה (או יותר נכון, הפירוש שאלו שאתה סוגד להם נתנו לתורה) מקדשת את האשה רק בהקשר למה שהיא תורמת לגבר.
גם הביטוי שהבאת עכשיו, שכאילו אמור לפאר את האשה, מתאר אותה כמשהו מפואר רק בקשר שלה לגבר. בת-מלך.
היא לא מפוארת בזכות עצמה, אלא בזכות הקשר שלה למלך.
נשים הן לא כלי שנועד לרצות או לעזור לגברים.
הכל בתחום המגדר בעולם החרדי הכל נמדד ביחס לגבר.
מדוע אין זעקה בעולם החרדי נגד שירת גברים, שנשים עלולות לשמוע אותה ולהתגרות?
מדוע לא מתביישים להראות דמויות ברורות של גברים, ואף בלבוש "חושפני" כמו ללא שרוולים או מכנסיים קצרות?