red in blood כתב:
אדום אופטימי כתב:
יאיר לפיד כתב:
מרוואן ברגותי הוא רוצח מהסוג הגרוע ביותר. את זה שכח הניו יורק טיימס לספר לקוראיו.
מצרף את המאמר שפרסמתי עכשיו בטיימס אוף ישראל בתגובה למאמרו השיקרי של מרוואן ברגותי שהתפרסם הבוקר בניו יורק טיימס:
מה לגבי זכויות הנרצחים?
***
הדבר הבולט ביותר – והמקומם ביותר – במאמר שפרסם מרוואן ברגותי ב"ניו יורק טיימס", הוא השורה מתחת לחתימתו. "מרוואן ברגותי," נאמר שם ביובש, "הוא מנהיג פלשתיני וחבר פרלמנט.".
זוהי אינה טעות, אלא הטעיה מכוונת. מי שיקרא את המאמר הזה בלי היכרות מוקדמת עם העובדות יגיע למסקנה שברגותי הוא לוחם חופש היושב בכלא בשל דיעותיו. אין דבר רחוק יותר מן האמת. הפרט החסר במאמר הוא שמרוואן ברגותי הוא רוצח. הוא הורשע בבית משפט אזרחי (לא צבאי) בחמישה מקרי רצח שונים של אזרחים חפים מפשע. הוא היה מעורב בעשרות נסיונות לפיגועי טרור. הוא גרם לכך שאנשים איבדו את משפחותיהם, שהוטלו בהם מומים, שחייהם נהרסו.
ברגותי לא מאמין רק באלימות, אלא גם בכך שמותר לשקר. הוא שותף לתפיסה המאפיינת את רוב ארגוני הטרור, לפיה המערב הוא חלש ותמים, ולפיכך כדאי לעשות שימוש ציני בכלי התקשורת שלו ובכוונותיו הטובות כדי לתקוף אותו מבפנים. הנסיון של הניו יורק טיימס "להיות מאוזן" משעשע אותו מאוד. ברגותי מבין שהאיזון הקדוש הזה מעניק מעמד שווה לרוצח ולנרצח, לטרוריסט ולקורבנו, לשקר ולאמת.
כך למשל ברגותי מספר סיפורי-אימים על עינויים שעבר בצעירותו בחקירות בישראל. אין לסיפורים האלה שום אימות עובדתי. עינויים מהסוג שתיאר אסורים בישראל על פי חוק, ואפילו גדולי מתנגדיה של ישראל מודים שהיא מדינת חוק. המציאות היא שרוצח מורשע ממציא סיפורים על כולאיו, כפי שעושים פושעים בבתי כלא בכל מקום בעולם, כולל בארה"ב. במקום להגיד לו – כפי שאמור עתון אחראי לעשות – שאם אין לו שמץ של הוכחה לדבריו אי אפשר יהיה לפרסם אותם, ה"ניו יורק טיימס" פרסם אותם בעמוד הדיעות שלו ואפילו לא טרח להסביר לקוראיו שהקורא הוא רוצח מורשע מהסוג הגרוע ביותר.
שיא "הקריירה" האלימה של ברגותי היה בימי האינתיפאדה השניה. ראוי להזכיר שהיא פרצה מיד לאחר שראש ממשלת ישראל דאז, אהוד ברק, הציע לפלשתינים הצעה שכל העולם, כולל הנשיא קלינטון, חשב שאי אפשר לסרב לה: נסיגה לגבולות 67, חלוקת ירושלים, פתרון הומניטרי לבעיית הפליטים. ערפאת אמר "לא" ושלח את ברגותי ואנשיו לרצוח אזרחים ישראלים בפיגועי התאבדות באוטובוסים ובקניונים.
על כך ברגותי יושב בכלא. לא על עמדותיו, לא על רצונו במדינה פלשתינית, לא על זכותו לביטוי אישי. הוא יכול היה – יחד עם האסירים היושבים איתו – להיות כבר מזמן אזרח חופשי של מדינה פלשתינית עצמאית. הוא בחר במקום זה בדרך של טרור, רצח ואלימות.
אלא שאת כל זה ה"ניו יורק טיימס" שכח לספר לקוראיו.
מה עם חד"ש בנושא זה ?
תומכים בשביתת הרעב ? אדישים אליה ? מתנגדים לה ?
אני מניח שלפיד גם מחזיק באותה דיעה על חגי סגל, שגם הוא מחבל מורשע, שהורשע בבית משפט אזרחי (לא צבאי), וכותב תגובה דומה כל פעם שהוא עורך עיתון מרכזי בישראל, או שטור דיעה שלו מתפרסם באחד העיתונים, כן?
אחרת, לא יודע, או שיש פה טיפה צביעות, או שהבעיה של לפיד זה לא שהוא מחבל מורשע ותומך באלימות, אלא שהוא כזה, וגם ערבי בנוסף.
יקירי,
תגובתך מאוד אופיינית לכותב הממוצע בפורום השדים.
הבעיות של יאיר לפיד מעניינות את קצה הזרת שלי. גם צביעותו או אי צביעותו.
אינני גרופי שלו ולא אוהד של המפלגה שלו.
בחרתי בו כי בעיני הוא הפחות גרוע ואם לא יהיה שינוי קיצוני זה יקרה גם בבחירות הבאות.
לפיד כתב מכתב ביקורת נכון לעיתון שאינו שולי. אני שמח שעשה זאת והבהיר את הנידרש בפני אותו עיתון לא שולי , יעני אני מסכים עם כל אות שכתב במכתב.
לא חילקתי נשיקות גם לא פרחים ללפיד. מעט מאוד המקרים שאני עושה זאת לאיזשהו פוליטיקאי.
ציטטתי אותו ואני תומך במה שהוא שאמר.
הבנתי בחטף מקריאה בפיסבוק מ
בלי שבדקתי ביסודיות שאפילו העיתון הגדול של העיר שבה עשה טראמפ לא מעט עסקים קיבל את הערתו של יאיר לפיד ולא ראה בה פנייה קנטרנית ומצא לנכון לפרסם הבהרה.
כשמרואן ברגוטי יסיים לשלם את חובו לחברה בישראל יהיה ניתן להשוות את המקרה שלו למקרי רצח אחרים. עד אז אמשיך לקוות שינמק בכלא ואני מקווה שתימצא הסיבה החוקית להעברתו לצינוק כי שם מקומו.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
