20 כתב:
אמיר, זו נקודה חשובה מאוד.
האם השמאל-מרכז צריך לאמץ את נראטיב מלחמת הנצח (ודווקא בגללו לקדם הצבת גבול ומניעת מדינה דו-לאומית וקץ הציונות),
או שהוא צריך להמשיך ולדבוק בנראטיב התקווה - שאחרי הסכם יהיה פה שקט שלווה זאב וכבש חרבות ואתים גפנו ותאנתו ושאף פלסטיני לא ישנא אותנו אף פעם.
אני לא יודע מה האמת. לא דיברתי עם מספיק פלסטינים, לא דיברתי בכלל עם אנשי חמאס. אין לי מושג. לא יודע אם הם שונאים אותנו, ואם הם שונאים אז האם זה בגלל הכיבוש, בגלל האיסלם, בגלל הנכבה, בגלל האפליה. יש המון המון סיבות.
אבל ברור שהנראטיב השני לא מעורר אמון באנשים כשהם מסתכלים החוצה לעולם. ברור שעם הנראטיב השני אין סיכוי לנצח בבחירות. ברור שעם הנראטיב השני אין סיכוי לשים קץ לכיבוש.
אתה באמת חושב שזו תעלומה למה ילד שגדל בחברון שונא את ישראל?
עזוב מי התחיל, עזוב מי אשם, נראה לך שאם הם היו בודהיסטים הם לא היו שונאים אותך?
פאביו כתב:
שאלה לי
יכול להיות מצב בו רוב הפלשתינים לא רוצים הסכם שלום עם ישראל (כפי שאני וכנראה גם אתה רואים אותו) ?
יכול להיות מצב שיש פה מלחמת דת ולא מלחמה על שטחים ?
יכול להיות מצב שמינימום הדרישות שלהם הם יותר ממקסימום האפשרויות שלך להציע לפלשתינים?
יש לך תיאוריה שמדובר במלחמת דת, אדרבה, תנסה להסביר למה.
הסברתי לך למה אני חושב שזה לא המקרה - אם אתה מסתכל היסטורית אתה רואה שהיו לך די הרבה מקרים שיהודים ומוסלמים חיו בשלום אחד עם השני, רבאק, יש מקומות בעולם שזה קורה גם עכשיו. ומעבר לזה, הציונות היתה ברובה תנועה חילונית, על גבול האנטי דתית, כמו גם חלקים גדולים מהתנועה הלאומית הפלשתינאית.