סתם כי בא לי אדום כתב:
Frank Serpico כתב:
אוגוסטוס היל כתב:
Frank Serpico כתב:
בקיצור, אני גם לא חושב שהחברה האמריקאית "חולה" יותר משאר החברות המערביות המודרניות - בין אם זה קנדה, אנגליה, גרמניה, ישראל או יפן. תרבותית בוודאי שאין הבדל.
ההבדל הוא פשוט חוקתי - בזמינות החוקית של כלי נשק.
האבחנה הפתולוגית באמת פחות חשובה, אבל מה זה "ההבדל הוא פשוט חוקתי"?
החוקה משקפת הלך רוח, ויוצרת הלך רוח. היא בונה מערכת חברתית. היא אולי המסמך הקונקרטי שמגדיר את המבנה החברתי.
הנחת העבודה היא שאין מקריות ולכן השאלה היא איך הגיעו לכזה מצב ומדוע הוא נשאר.
אני מאמין שאם יענו על זה ברצינות (לי אין מושג), אפשר להגיע לרבדים עמוקים ולא טכניים.
יודע מה? מסכים איתך לגבי זה.
לכן גם אני, כמו רובנו פה בארץ, מתקשה להבין את הדבקות העיקשת הזאת של האומה האמריקאית בתיקון השני לחוקת ארצות הברית. כנראה שבאמת מדובר באתוס יסוד בחברה האמריקאית. אתוס שבאמת נפלא מבינתי.
האמריקאים הם ראש בקיר. האמת שהקטע הזה שכתוב בחוקה הזכות לנשק נובעת מהבריטים. לפני שארצות הברית התאגדה, הבריטים ששלטו שם לא רק האלו מיסים, היה שם גם חוק שכל חייל בריטי יכול לקחת לכל תושב במושבות את הנשק שלו לשימושו. מזה זה תאכלס התחיל. ארצות הברית עצמה כמה על העיקרון של הגבלת הממשל השולט, ובגלל הסיבה ההיסטורית הזאתי והעיקרון של הגבלת ממשל יש את זה עד היום.
התיקון התקבל כ-16 שנים לאחר המהפכה האמריקאית וכשמונה שנים לאחר תום מלחמת העצמאות של ארצות הברית.
אני מבין את הרקע ההיסטורי ואת הנסיבות שהובילו לתיקון השני. אני יכול אפילו להבין את הצורך שבו אז, או לפחות את ההיגיון מאחוריו. מה שאני שאני לא יכול להבין זה, כמו שכתבתי - את הדבקות העיקשת הזאת של האומה האמריקאית בתיקון הזה גם כיום.
בכל זאת, אנחנו כבר לא בתקופת מלחמת העצמאות והמאבק במלך, וגם לא בתקופת התבססות המדינה החדשה. חלפו אי אילו שנים מאז, יותר משתי מאות. דברים השתנו מאז.
מתוך ויקיפדיה:
ציטוט:
הסיבות לתיקון
בתקופת הקמתה של ארצות הברית, החשש מהפיכה צבאית הביא להתנגדות לקיומו של צבא מקצועי, ובמקום זאת להתבססות על מיליציה אזרחית בה שותפים כלל האזרחים אשר יתגייסו עם נשקם במידת הצורך. מגילת הזכויות של וירג'יניה, למשל, קבעה ש: "מיליציה מאוסדרת היטב, או מורכבת מתושבי המדינה, מאומנת בנשק, היא ההגנה הראויה, הטבעית והבטוחה למדינה חופשית; יש להימנע מקיום צבא סדיר בעת שלום, עקב היותו סכנה לחירות; ובכל מקרה על הכוח הצבאי להיות כפוף בנוקשות לשלטון האזרחי ומנוהל על ידו"[2] .
מנגד עלו דרישות לקיומו של צבא סדיר כדי להגן על המדינה. אולם גם התומכים בצבא סדיר הכירו בסכנתו והציעו מנגנונים למנוע הפיכה צבאית. למשל, בעת הדיונים בעד ונגד כינון חוקה, טענו תומכי החוקה, שכללה זכות של השלטון המרכזי להקים צבא, שגם אם ינסה צבא ארצות הברית להשתלט בכח על תושבי מדינות ארצות הברית, יוכלו תושבי המדינות לגבור בקלות על צבא שסדר הגודל שלו לא יוכל לעלות על 4% מהכח הלוחם של תושבי מדינות ארצות הברית [3] .
חוקת ארצות הברית קובעת שהממשלה הפדרלית תורשה להחזיק צבא וכי המדינות תוכלנה לקיים מיליציות אזרחיות בלבד. חובת הדאגה לחימוש המיליציות הוטלה על ממשלת ארצות הברית ולא על המדינות ובכך עלה חשש שממשלת ארצות הברית תימנע מלקיים את חובתה לחמש את המיליציות ותשאיר את המדינות ללא יכולת התגוננות כנגד הצבא הסדיר של ארצות הברית.
במטרה למנוע אפשרות כזאת הוכלל במגילת הזכויות שחוקקה בצמוד לחוקה עצמה, התיקון השני שקבע שלא תוגבל זכותם של האזרחים לשאת נשק.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
