התרחיש || בלילה שבו יחליט הקבינט לתקוף בסוריהלא בטוח שאסד יבליג על פעולה צבאית נוספת, שעלולה לגרור את ישראל לא רק למלחמה עם סוריה וחיזבאללה - אלא גם ללב העימות בין רוסיה וארצות הברית
עמוס הראל 10.06.2013 20:3610מתישהו בחודשים הקרובים עשוי הקבינט הביטחוני הישראלי להתכנס לישיבה לילית דרמטית. לפי התרחיש, בינתיים עדיין בבחינת תסריט דמיוני, אנשי המודיעין יציגו לשרים מידע חדש ומטריד שהגיע אליהם: משלוח טרי של טילי נ"מ חדישים (אס-300, אס-איי-17 או אס-איי-22) או טילי חוף-ים מדגם יאחונט, זוהה בסוריה. ייתכן שהגיע מרוסיה, כחלק מהתחייבויות חוזיות קודמות בין מוסקווה לדמשק. כניסת טילי הנ"מ לשימוש בידי צבא סוריה עלולה לסכן את היתרון של חיל האוויר בשמי הצפון. ואילו היאחונט, מדויק וקטלני, מאיים על כל התעבורה הימית לישראל ועל תשתיות חיוניות (מאגרי הגז הימיים, תחנת הכוח בחדרה) בקרבת החוף.
חמור מכך, יאמרו המומחים: סוריה עלולה להחליט להעביר את הטילים החדישים לידי חיזבאללה, או אפילו להפקיד דוגמא שלהם בידי שותפיה האיראניים, הלהוטים לפענח את צפונות הטכנולוגיה הרוסית. אנשי המודיעין ובכירי חיל האוויר ילחצו על השרים למהר ולתקוף כדי לנצל את ההזדמנות המבצעית. המידע, יאמרו, זמני ונזיל: אם לא נקדים ונכה עכשיו, אין לדעת היכן יסתיר חיזבאללה את הטילים בלבנון בהמשך. חשוב למנוע את שינוי המשוואה הצבאית בצפון באמצעות נשק "שובר שוויון".
כל אלה אינם, בשום אופן, איומים שאפשר לזלזל בהם. אבל אם השרים יאשרו החלטה כזו, ישראל עלולה לעמוד כפסע בפני מלחמה עם סוריה וחיזבאללה – אפילו שליריבותיה יש עוד פחות אינטרס ממנה להיכנס לעימות צבאי כזה.
התרחיש העתידי אינו מנותק לגמרי מהמציאות. על-פי התקשורת הזרה, זה בערך מה שקרה בתקיפה האווירית השנייה (מתוך שלוש השנה) המיוחסת לישראל בסוריה, בסוף אפריל. השרים הוזעקו לדיון לילי, שבעקבותיו הפציץ חיל האוויר משלוח של רקטות פאתח-110, רקטות תלולות מסלול לטווח בינוני, זמן לא רב לאחר שהועברו מאיראן לדמשק בדרכן לחיזבאללה. כמה אתרים הופצצו בקרבת דמשק. כעבור יומיים ערך חיל האוויר גיחה משלימה ותקף חלקים נוספים של המשלוח. מאוחר יותר דווח כי על הרקטות הותקנו מכשירי ג'י-פי-אס, המשפרים פלאים את רמת הדיוק שלהן.
מלחמת האזרחים הרצחנית בסוריה הביאה להידוק הברית בין משטר אסד לאיראן ולחיזבאללה. מה שכונה פעם ציר הרשע יצא מזמן מהארון. אסד חייב ללוחמים הנחושים של חיזבאללה את ניצחונו בקרב על העיירה האסטרטגית קוסייר בשבוע שעבר, שעשוי להעניק לו תנופה מחודשת גם בניסיון להחזיר את השליטה על מרבית שטחן של ערים מרכזיות בצפון המדינה ובראשן חאלב.
אנשי צבא הצללים הסורי עובדים כעת כתף אל כתף עם משמרות המהפכה האיראניים, בראשות מפקד גיס אל-קודס בלבנון, הגנרל קאסם סולימאני, ועם יחידות הקו הראשון של חיזבאללה. בממשל האמריקאי מעריכים כי לפחות 5,000 אנשי חיזבאללה מעורבים באופן פעיל בלחימה בסוריה; ישראל מדברת על כ-3,000, אך אינה מונה במספר הזה עוד אלפי מתנדבים שיעים מלבנון, חברי מיליציות מאולתרות המקורבות לחיזבאללה. מעל כל זה, מרחפת רוחה של רוסיה: הנשיא פוטין כבר אינו עושה כל מאמץ להסתיר את השקעתו האסטרטגית בהישרדות משטר אסד.
בצה"ל אומרים כבר שנים כי צריך להעריך שכל נשק המגיע לסוריה יימצא, במוקדם או במאוחר, בידי חיזבאללה. עכשיו, כשהחוב של אסד תפח, זו כבר הנחת מוצא. מכאן, שאפשר לשער במידה רבה של ודאות כי צפויים ניסיונות הברחת נשק נוספים לחיזבאללה בחודשים הבאים.
זה הרקע לסדרה הארוכה של אזהרות ישראליות – בנימין נתניהו, בוגי יעלון ולפניו אהוד ברק – כי ישראל תפעל לסיכול הברחת נשק איכותי ללבנון. באחרונה, נהפכו האזהרות ליותר ספציפיות. מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, העריך כי מלחמה בצפון עלולה לפרוץ בהפתעה ובמהירות רבה. ראש המועצה לביטחון לאומי, האלוף (מיל') יעקב עמידרור, אמר לשגרירים אירופים המוצבים בישראל כי במקרה הצורך יפעל צה"ל כדי למנוע מטילי האס-300 (שרוסיה טרם העבירה לסוריה) להפוך למבצעיים.
אלא שלישראל היתה מדיניות ארוכת שנים במסגרתה נמנעה מלצאת למלחמה – או להסתכן בה – בשל רצון למנוע את התעצמותה הצבאית של מדינת אויב. גם על התעצמות חיזבאללה הבליגה לאורך זמן. אחרי מלחמת לבנון השנייה ב-2006 הבריחו סוריה ואיראן עשרות אלפי רקטות מסוגים שונים ללבנון משטח סוריה. ברובם המכריע של המקרים, ישראל לא התערבה.
ישראל חרגה ממדיניותה רק כשהסכנה היתה לצבירת יכולת גרעינית, בעיראק ב-1981 ולפי הקהילה הבינלאומית כולה, גם ב-2007 בסוריה (מה שכונה "דוקטרינת בגין"). גם כשפעלה בסוריה, בהפצצת המתקן הגרעיני בדיר א-זור ולדברי התקשורת הזרה גם בשתי התנקשויות בחיי גנרל סורי ובכיר חיזבאללה עימאד מורנייה (שתיהן ב-2008, על אדמת סוריה), נשמר באדיקות "מרחב הכחשה". ישראל לא נטלה אחריות פומבית לתקיפות ובכך אפשר לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד, להתעלם מהפעולות ולהימנע מתגובה צבאית. פעולות חיסול מקומיות נשארו מתחת לרדאר ולא הובילו להתפתחות אסטרטגית.
הפעם, המצב שונה: אחרי התקיפה השנייה באפריל הדליפו מקורות בממשל בוושינגטון כי ישראל היא שהפציצה בקרבת דמשק. בתקיפה השלישית, כעבור יומיים, אסד כבר לא יכול היה להתעלם – גם בשל הדיווחים בארה"ב וגם משום שהיעדים היו בקרבת ארמונו והפיצוצים נראו היטב בכל רחבי הבירה הסורית. מאז, הרודן הסורי מאיים בתדירות גבוהה לנקום בישראל ולפתוח "חזית התנגדות" נגדה ברמת הגולן, במיוחד אם תעז לתקוף שוב. בפעם האחרונה התפרסם איום כזה היום, בראיון לעיתון לבנוני.
אפשר להניח שהתקיפות הישראליות הקודמות התבססו על הערכה מודיעינית כי אסד יבליג. למרות מצבו המסובך בלחימה, קשה כעת במיוחד לחזות את צעדיו הבאים של אסד. האם, למרות מאזן הכוחות המובהק לטובת צה"ל, לא יראה עצמו מחויב להגיב? האם אפשר להמר על כך שהצדדים לא יידרדרו למלחמה, כשספק אם השליט הסורי עצמו כבר החליט כיצד ינהג? ישראל עלולה להיגרר ללב העימות הסורי – לא רק בין המשטר למורדים, בין השיעים לסונים, אלא גם בין רוסיה לארצות הברית.
שרת המשפטים, ציפי לבני, חברה בקבינט המצומצם של ממשלת נתניהו. ב-2006, כשרת החוץ, היתה לבני חברה בשביעייה, הגוף שבו התקבלו חלק ניכר מההחלטות בממשלת אולמרט. בראיונות לאחר התקלה ההיא, הודתה כי השרים לא הבינו שאישרו יציאה למלחמה. "איש לא דיבר על מלחמה", אמרה אז. "אישרנו מבצע ואחריו עוד מבצע ועוד מבצע". זה עלול להיות המקרה גם בסוריה ב-2013, למרות שלקחי לבנון נלמדו והוזכרו מאז פעמים כה רבות.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
