פורום השדים האדומים

כדי לכמת את האבידות בנפש הצפויות לישראל נניח את ההנחות הבאות:
1. היחידים שיכולים לפגוע בישראל הם טילי שיהאב 3. לאירן כ-500 טילים כאלה ו-50 משגרים.

2. איראן תצליח להפעיל את סוכניה בעזה ובלבנון לירי על ישראל. כושר השיגור המשוקלל שלהם הוא 500 רקטות ביום.

3. מיגון פאסיבי (שני קירות) יעיל למדי כשהוא נסמך על התרעה מספקת. במלחמת לבנון השנייה שוגרו כ-4,000 רקטות שגרמו לעשרות הרוגים. נניח שעל כל 50 רקטות יהיה הרוג ישראלי.

4. כל פגיעה של טיל בליסטי תגרום ל-20 הרוגים.

5. לישראל יכולת מיגון אקטיבית שכוללת מיירטי חץ 1 וחץ 2. חץ 3 קרוב להיות מבצעי. בנוסף יש לה מיירטי כיפת ברזל. כדי להעריך את השפעת המיגון האקטיבי, תרגיל בחשבון: לסוללת כיפת ברזל יכולת יירוט של 80%. אילו הוצבו שתי סוללות באשדוד וצה"ל היה מפעיל יירוט דו שכבתי, קריא שני מיירטים לכל רקטה, היינו מקבלים יירוט של 96% . נניח שהמחבלים היו יורים על אשדוד 100 רקטות. 80 רקטות היו מיורטות על ידי הסוללה הראשונה והסוללה השנייה היתה מיירטת 80% מ-20 הרקטות הנותרות. ביחד היינו מקבלים 96 יירוטים מתוך 100.

במקרה של מלחמה עם איראן יש להניח שכל סוללות כיפת הברזל ישולבו במערך יירוט הטילים, פעולה שתביא לכך שלא יהיה שום מיגון אקטיבי נגד רקטות. נניח גם שישראל תשקיע שלושה מיירטים מסוגים שונים כנגד כל טיל. כאשר נניח כושר יירוט של 60% לכל מיירט נגיע לשיעור יירוט של כ-93%. בגלל בעית השיבה לאטמוספירה נניח שכשליש מהטילים יינזקו. חיבור היירוטים והפגיעה עקב הכניסה לאטמוספירה מביא לכך שמתוך כל 100 טילים שישוגרו מאיראן רק חמישה ייפגעו במטרתם.

6. כדי לגרום את מירב הנזק לישראל, על איראן לירות את כל טיליה בזמן הקצר ביותר. כאשר כל משגר יכול לשגר שלוש פעמים ביממה תזדקק איראן לארבעה ימי לחימה כדי לשגר את כל המלאי שלה. תוכנית כזאת סובלת משני פגמים. האחד, איראן נותרת ללא אמצעי להגיב על תקיפות ישראל, והשני, הפסקת הירי מאיראן תקשה על שותפיה בגבול הישראלי להמשיך בלחימה. לפיכך ניתן להניח שאיראן תשגר כחצי מהמלאי שלה ואחר כך תעבור למצב של טפטוף. נניח שביומיים הראשונים תשגר איראן 100 טילים ליום ואחר כך עשרה טילים ליום.

כלומר, לאחר עשרה ימי לחימה בהם שוגרו 280 טילים מאיראן, מתוכם פגעו 14 טילים – 280 הרוגים. באותו פרק זמן שוגרו 5,000 רקטות שגרמו למאה הרוגים ישראלים. להרחבת החישוב לעשרת הימים הבאים נניח שכושר השיגור האיראני וגם כושר שיגור הרקטות מלבנון ומעזה לא נפגעו. על פי הנחות אלו ישוגרו לישראל מאה טילים מאיראן, מתוכם חמישה יפגעו ויגרמו למאה הרוגים ישראליים. באותו פרק זמן ישוגרו 5,000 רקטות שיגרמו למאה הרוגים.

מכאן, שכעבור עשרה ימי לחימה יש לנו 380 הרוגים וכעבור 20 ימי לחימה – 580. כדי להגיע למספרים האלה על איראן להניח שצה"ל לא יתקוף כלל את מערך הטילים שלה וגם לא יבצע מתקפה יבשתית נרחבת על אזורי שיגור הרקטות. מספר זה הוא התחזית הפסימית. התחזית האופטימית תניח שצה"ל ישמיד במכת הפתיחה חלק ניכר מיכולת השיגור האיראנית וימשיך לפגוע בה גם לאחר מכן. מהלך פתיחה כזה יותיר לאיראן רק יכולת של ירי בטפטוף. הנחה אופטימית נוספת היא שסוכניה של איראן לא יסכימו להתאבד עבורה ויסרבו לבצע ירי רקטות מסיבי לעבר ישראל. על פי התחזית האופטימית מספר ההרוגים הישראלים יהיה כמה עשרות.

תסריט האימה, שלמזלנו סיכוייו הולכים ופוחתים הוא הצטרפותה של סוריה ללחימה. לסוריה יכולת היזק לישראל שעולה מספר מונים על זו של איראן, כולל מספר רב של טילים בעלי ראש קרב כימי. בנוסף, יש לה צבא יבשה חזק שיקשה מאוד על תקיפה ישראלית בשטחה. כחייל הייתי מעדיף היתקלות בגדוד של משמרות המהפכה האיראניים על פני היתקלות במחלקה של קומנדו סורי. כדי שתסריט זה לא יתממש נתפלל ששני הצדדים הנאבקים בסוריה יחזיקו מעמד זמן רב.

סדאם שיגר לכאן טילים ללא ראשי נפץ

לא נכון, הוא שיגר טילים עם ראש נפץ
באחד הלילות, הוא שיגר טילים עם ראש בטון לכיוון של הכור בדימונה,
סוגשל אילתור שלו לראש חודר בונקרים... ובעיקר כי הוא רצה להראות שהוא יכול לאיים עלינו אסטרטגית אבל בלי ממש "להכעיס"