שיקאגו כתב:
"אמיר כתב:
כמו כן, אם היה איזשהו אפקט מרתיע שדורש רענון זכרון למבצעים הגדולים האלו, היית מצפה שתהיה איזשהי קורלציה בין הזמן שעבר לבין התגובה של החמאס, אבל אין.
קח דוגמא פרטנית, שבועיים אחרי שצרבת להם את האמא של התודעה בעופרת יצוקה נהרג לך חייל ממטען צד, צה"ל בתגובה הפציץ מנהרות והחמאס, בנוהל, הביא 100 טילים על ישראל.
מאז עפרת יצוקה ועד 2011 חמאס לא ירה מספר תלת ספרתי של רקטות על ישראל, כמות חודשית שהייתה די שכיחה לפני המבצע.
ראוי להזכיר שהדיון לא עוסק סביב כדאיות מבצעים גדולים אלא סביב הטענה שלך שהמבצעים האלה לא משיגים כלום ואין להם שום השפעה.
אולי אני טועה אבל אני לא חושב שאמיר טוען שהמבצעים האלה הם משהו חסר על השפעה על המציאות. נדמה לי שהוא טוען וזאת גם דעתי שההשפעה של המבצעים האלה היא כל כך מינורית ביחס לכמות הדם שהם שופכים (באופן אבסולוטי כמעט מן הצד הפלסטיני) וביחס לתוצאות שהם אמורים להשיג. אתה טוען שהורדת כמות הרקטות בשגרה היא הישג, אני לא מתווכח איתך שפחות רקטות זה דבר טוב אבל אני ממעיט מחשיבותו של ההישג ונדהם מכמות הדם האדירה של חפים מפשע (גם אם ביחס לשפיכות דמים בהיסטוריה מדובר במעט דם כפי שאמיר אומר) שההישג כביכול דורש. אם בשביל לצמצם את הירי הרקטות מ50 בחודש ל10 צריך להרוג מאות חפים מפשע פלסטינים, אז לא תודה.
בשורה התחתונה זה עניין של איך רואים את הדברים. אתה רואה את תוצאות המבצעים הקודמים ובראשם עופרת יצוקה כתוצאות מוצלחות, אני מצליח לראות רק את מעגל הדמים והאלימות הבלתי נגמר והבלתי שביר מבחינה צבאית שהם יצרו. נוצר לך מעגל אלימות של הפרת שקט מצד אחד, תגובה מהצד השני, הסלמה, מלחמה, הפסקת אש ושוב הפרת הסכם וחוזר חלילה. במובן הזה אף מבצע לא הצליח לשבור את המעגל ולכן שום כוח צבאי שהופעל לא הצדיק את ההפעלה שלו, שמלכתחילה היתה אמורה להוות פתרון ארוך טווח ("מכה אנושה לחמאס שתחסל את ירי הרקטות"). לכן שקט אמיתי לתושבי הדרום יושג רק באמצעים דיפלומטיים ולא צבאיים.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
