ליאור דיין
ציטוט:
סיכום השבוע וחצי האחרונים בחיי: ראיתי דירות עם מסדרונות ארוכים, ראיתי דירות עם מסדרונות קצרים, ראיתי דירות בלי מסדרונות בכלל, ראיתי דירות 2.5 חדרים שהתחזו לדירות שלושה חדרים ודירות שלושה חדרים שהתחזו לדירות 2.5 חדרים, פגשתי חצאי־חדרים שנראו לי כמו השער לגיהינום, פגשתי חצאי־חדרים שנראו לי כמו חדרי עינויים, פגשתי חצאי־חדרים שהזכירו לי מחילה תת־קרקעית פלסטינית שראיתי פעם בכתבה ב"אולפן שישי".
פעם אחת גם הגעתי לוויכוח קולני עם דייר פוטנציאלי אחר שסייר כמוני בדירה ונדמה לי כמו איום אפשרי, ופעם אחרת כמעט הגעתי לוויכוח קולני עם עורכת דין מהרצליה, שנייה לפני שחתמתי על חוזה שכירות דרקוני במיוחד. היו לילות שהלכתי לישון כשאני מיואש לגמרי והיו לילות שהלכתי לישון כשאני על סף בכי, היו בקרים שקמתי מיואש ועוד לפני ששתיתי כוס קפה כבר הייתי בתוך המונית בדרך לעוד כתובת שבה אפגוש את “בעל הנכס" ואערוך סיור היכרות קצר עם מה שמכונה בתל אביב “דירה", היו בקרים שקמתי מיואש ונשארתי במיטה כשאני גולש באייפד באתרי נדל"ן ומחפש את הגאולה, היו גם בקרים שהרגשתי איך בועת הנדל"ן מתפוצצת מעל ראשי, והיו גם בקרים שפשוט לא התעוררתי.
אני מדבר אליכם מהקבר. מותש וחבול והרוס אני יושב בדירתי הזמנית המשקיפה על השדרה. השעה כמעט חצות ואני משלים הכנסה, זאת אומרת, מאחר שחיפוש דירה באזור חיוג 03 היא עבודה במשרה מלאה, כל שאר הפעולות, כולל מה שאני עושה כעת, יכולות להיקרא “השלמת הכנסה" או “עבודה צדדית". בסך הכל יש לי שבע שנות חיים בתל אביב, ובמהלכן עברתי לא פחות משש דירות. אלא שהמעבר מעולם לא היה קשה כל כך.
מובן שהפקטור הראשון הוא שמדירה לדירה מחירי השכירות נסקו - ולא בהתאמה למשכורת הממוצעת במשק או למשכורת שלי. למשל, הדירה שאני מתגורר בה היום (דירת 2.5 חדרים ב"צפון הישן" של ת"א, 73 מ"ר): כשנכנסתי אליה לפני שנתיים מחירה היה 5,000 שקל בחודש; אחרי שנה בעל הבית העלה את דמי השכירות ל־5,300 שקל, ואני חשבתי שזו חוצפה מצדו.
אלא שרק עכשיו אני מבין שבעל הבית היה רחום יחסית. כי לשוק הנדל"ן הישראלי, כמו לליהיא גרינר, אין גבולות, ואני עדיין מתקשה להאמין למציאות בשטח, שמספרת לי שכיום כדי למצוא דירה ברמה של הדירה שאני מתגורר בה כעת דרושים 6,000 שקל לפחות. אני לא מכיר שום שוק שנוסק בעקביות בכזו קיצוניות. קצב גידול מטורף כל כך לא היה אפילו בשוק הסמים האיטלקי בשנת 1984, כשדייגו מראדונה עבר לשחק בקבוצת הכדורגל נאפולי.
הפקטור השני בסיפור הוא הפניקה הכללית שאוחזת בכל מי שמשתתף בשעשועון החולני הזה, "מי רוצה להשכיר דירה בתל אביב?" מספיק שראית שתי דירות בתל אביב כדי שתבין שאתה נמצא במערב הפרוע, ופה שולפים אקדחים וערבויות מהר מאוד. אחד מחבריי, שיש בבעלותו דירה בעיר, אמר לי שכיום “לוקח חמש דקות בערך להשכיר את הדירה, וזה במחיר מופקע כמובן". המצב הוא כזה שדירה שעולה היום ל"יד 2", מחרתיים כבר תהיה תפוסה בידי דייר זריז ממך. ואת זה כמובן יודעים כל המשתתפים בשעשועון הזה, מה שיוצר פניקה כללית שאוחזת בכולם וגורמת לתהליך המעבר לדירה החדשה לגרום לך להרגיש שאתה נמצא בשדה קרב.
עשיתי חישוב שכדי לתפוס דירה טובה בעיר אתה צריך להיות אחד משלושת האנשים הראשונים שרואים אותה ולמהר לקבל החלטה. אין זמן להיסוסים. אין זמן למחשבות מיותרות. עולם הנדל"ן התל־אביבי הוא לא החוג לפילוסופיה. מה שאני באופן אישי עשיתי (ומה שאני משוכנע שכולם עושים) הוא להיכנס מדי יום ביומו לפחות פעמיים ל"יד 2" (וגם לאתר התאום "הומלס"), לערוך חיפוש חדש ולראות אם עלו דירות חדשות - ואם יש כאלו, מובן שמיד עזבתי הכל (כולל את כתיבת הטור הזה, פעמיים) ורצתי לראות את הדירה בהקדם האפשרי. אם אתם לא מאמינים לי שזה המצב, אתם מוזמנים לפרסם מודעת השכרת דירה פיקטיבית באחד האתרים ("ד 2" או "הומלס") ולראות איך הצלצול של הנייד שלכם הופך לפסקול של חייכם.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
