אתמול אבא שלי לקח אותי לאכול קבב רומני אצל מישו.
אני עדיין נפעם. המקום נראה כאילו הזמן שם עצר מלכת, מסעדת פועלים בדיוק כמו שהן היו נראות לפני עשרות שנים. שום דבר שם לא הוחלף, שום שלט, שולחן או וונטילטור, וכל זה השתלב עם התקרות הגבוהות והמעוגלת, כיאה לבניין עתיק בבוסטרוס. על השולחן מגישים כסילופונים של פעם עם סודה, ולחצתי חזק מדי וכל הסודה עפה לי מהכוס על הנייר פרגמנט שערוך על השולחן בתור מפה, וגם על הסלט כרוב שהם שמים ליד הלחם האחיד הפרוס. בשולחן לידינו ישבו דובי גל עם נתן מבלי סודות, ודיברו על ציפי שביט.
בני הזוג פיגנבאום עדיין נמרצים בגיל 85 וישר זכרו את אבא שלי מעשרות שנים אחורה, עוד מהמיקום הקודם שנהרס, ושאלו אותו על החבר'ה שלו מאז ומה איתם. גברת פיגנבאום אפילו הביאה לי מסטיק בזוקה לקינוח בסוף, כי הייתי ילד חמוד. היא היתה באיזור הקופה, בעלה התרוצץ במטבח וטיגן, ואיתם מלצרית שמדברת רומנית. הקבב היה אולי הקבב הכי טעים שאי פעם אכלתי. איזה עסיסי, גן עדן. והמחירים זה בדיחה, סטייקים ב30 שקל, וארבעה קבבים ארוכים ארוכים ב20 ומשהו שקל. אני התפוצצתי משלושה. אבא שלי גם סיפר לי שקלדרון מהמסעדה על הים אמר פעם שהוא היה מוכן להוציא כל סכום שהיה צריך כדי להביא אותו לעבוד גם אצלו ולעשות כזה אוכל.
היה עצום ומרגש. לכו לשם לפני שיהיה מאוחר מדי. הם פתוחים חצי שבוע, 3 שעות כל יום. רק אל תביאו לשם את הדייט שלכם.
קבב רומני
מישו
יפו של פעם
