פורום השדים האדומים

אני לא רוצה לדבר פה על מפלגת המרכז "העבודה", או איך שלא החליטו לקרוא לרשימה שלהם הפעם,
אלא על השמאל.

ברור לחלוטין שמרצ לא יכולה להמשיך להתקיים בעצמה, והגיע הזמן שהשמאל הישראלי יבין שאין לנו את הפריבילגיה שיש לימין להתפלג בין בנט, ליברמן וכהנא.
אני מקווה מאוד שמרצ לא תלך על הטמעות בתוך "העבודה", ואני מקווה מאוד שהרשימה המשותפת האבסורדית תתפרק, ותישאר משותפת רק לבל"ד-רע"מ-תע"ל.
בתור אחד שבכל בחירות מתלבט כמו רבים אחרים בין מרצ לבין חד"ש (האיחוד של חד"ש עם הימין הערבי ועם האיסלאמיסטים חסך לי הפעם את ההתלבטות),
אני חושב שהגיע הזמן שנבין שאין לנו את הפריבילגיה להתלבטות הזאת יותר.

אני מקווה מאוד שמרצ וחד"ש יתאחדו.
לא לרשימה משותפת, לא לסיעה מפולגת, אלא למפלגה חדשה אחת. מפלגת שמאל אמיתית.
לא עוד מפלגה של ערבים עם יהודי מחמד, ולא עוד מפלגה של אשכנזים בורגנים עם ערבי מחמד.
מפלגת שמאל אמיתית, של אנשים שמאמינים בערכי השמאל ללא קשר לגזע שלהם.
מפלגת שמאל של שיתוף אמיתי בין יהודים וערבים.
הגיעה העת למרץ חדש.

חבל מאוד שזה לא יקרה.

אני מכיר הרבה אנשים שהיו מצביעים למפלגה כזאת.
אני חושב שזאת יכולה להיות הזדמנות טובה. שתי מפלגות, אג'נדה דומה, בלי הרבה אגו.

זאת יכולה להיות התאבדות פוליטית כי הליבה של מרצ זה מפגינים שספק אם יצביעו למפלגה לא אשכנזית מובהקת, וזה יכול להתפס בקרב המצביעים של חד"ש כפגיעה בציבור הערבי. ועדיין, זאת יכולה וצריכה להיות הדרך ליצור אלטרנטיבה אמיתית ששואפת לדו קיום ושוויון.
במיוחד אם העבודה תתחזק בדמויות כמו דיסקן דגן ואשכנזי(שאחד מהם גם יוביל אותה), ויחדדו את ההבדל שהתשתש בבחירות האחרונות בין העבודה למרצ-חד"ש.

לא אשכנזית, ציונית.
מרץ מפלגה ציונית וכך היא מושכת קולות רבים מאד. אני מבטיח לכם שלאיחוד מרץ חד"ש יצביעו רק מצביעי חד"ש. זו קפיצה תפיסתית גדולה, ממרץ לחד"ש, הרבה יותר גדולה ממרץ לעבודה.

לשמאל הציוני אין שום עתיד, כי כל הקונספט הזה הוא סתירה אחת גדולה.

לדעתי קצת מאוחר מדי לשמאל אמיתי - אזרחי, שוויוני, כזה שמבקש לשפר את חייו של כל אזרח ישראלי באשר הוא.
בימינו מי שיציע רעיון כזה יקוטלג מייד כבוגד-אוהב-ערבים-ממומן-על-ידי-הקרן-האנטישמית, ואנשים יזרקו עליו ביצים ברחוב.

זה יהיה סכינים, לא ביצים.

מה זה שמאל מבחינתך? אם אתה מגדיר את השמאל כמו שמרצ (בעקיפין) מגדירים אותו "הסכם בכל מחיר", אז כן, אין לו שום סיכוי.
ואם לא, אז בוא תגיד לי מה לא "שמאל" בכחלון?

ההתעסקות הזאת בקקה, של לנסות לעשות סלטים וקומבינציות מוזרות במקום להסתכל על המציאות ואז במראה, היא בדיוק מה שגרם לו להראות כמו שהוא נראה.

האתגר הגדול ביותר יהיה להסביר למצביעי (ומאוכזבי) ביבי, מדוע כדאי להם להצביע לשמאל. בלי להטיח האשמות. בלי להגיד להם שהם מטומטמים. נכון, קשה להתאפק, אבל זה מה שגורם להם להתבצר עוד יותר בעמדותיהם ולשמור על הדבר היחיד שיש להם בו נגיעה אישית - פתק בקלפי.

אבל ניסו את זה,
מי בקמפיין קרא להם אידיוטים?
מתנדבים עברו פה בית בית וניסו ליזום שיחה. הכל מתגמד בהשווה לסמס מביבי ביום בחירות שהערבים נוהרים לקלפי. במו עיני אני ראיתי איך הם יוצאים מהבית אחרי 6 בערב.

יש לי "חבר" שהתגובה שלו על הזיוף קלטת של כחלון היה "חחחח, איזה גאון הביבי הזה. תותח".
יש בסיס לשיחה עם אחד כזה?

אני חולם על איחוד רשימה משותפת+ש"ס.

לא עם המשותפת, אבל עם רעם-תעל והפלג הדרומי בהחלט אפשרי אי שם בעתיד.

לא נראה לי שזה יקרה עם המפלגות עצמן כמו שאנחנו מכירים אותן היום.
החלום הוא שתהיה מפלגה שתפנה למצביעים של שתי המלגות האלה ותזכה בתמיכתם, אבל זה נראה לי חלום ותו לא.

מה המשותף בין דב חנין לבין הרב אריה דרעי?

(בעצם, מה המשותף בין דב חנין לבין האימאם של התנועה האסלאמית הפלג הדרומי טאלב אבו עראר מרובה הנשים שגם תומך בריבוי נשים? מצד שני, בין זה האחרון לבין הרב אריה דרעי יש כנראה לא מעט מן המשותף).

השבוע היה לי ויכוח עם אחד העובדים בעבודה (ליכודניק), מצ"ב תקציר:

-השמאל אשם בכל ואסור לו לעלות לשלטון שכן אז ימכור את המדינה.
=השמאל כבר שנים לא בשלטון.
-מה עם אולמרט ושרון?
=אה, טוב לדעת שהם שמאל מבחינתך
-השמאל ימסור שטחי מולדת, הימין ישמור עליהם
=תזכיר לי מי מסר את סיני
-לא זה היה בסדר..
-השמאל הרס את המדינה, כל מה שחרא עכשיו זה אשמת השמאל ולימין לוקח וייקח שנים לתקן את הנזק.
-המצב פה לא רע כמו שאתם מציירים אותו.
=ומה עם המצב בפריפריה? עוני? אבטלה?
-הכל בסדר גמור שם.

בשלב כבר נואשתי ממנו.

עדיין יותר סביר ממפלגה שתפנה לפלסטינים ולתומכי המחנה הציוני או אפילו מרצ.

הפנייה של עודה לדרעי הייתה הרגע המרגש של קמפיין הבחירות בעיניי.

הבעיה היא שאין גוף שמאל שיוכל להנהיג קדימה.
יש הרבה גופים טובים, שעושים אחלה עבודה ועם חלקם אני מזדהה אידיאולוגית, ועם חלקם פחות, אבל אף אחד מהם לא מסוגל להביא את השינוי.
כולם מקוטלגים.
העבודה זה עדיין המערך. גם אם הם יהיו צודקים, יציגו תוכנית מסודרת ומפורטת שתוכל לעבוד, יאיישו את כל הרשימה באנשים הכי מעולים שיש, עדיין אנשים לא יצביעו להם. זו אותה מפלגה שדפקה ציבורים שלמים בישראל, שהפכה צד אחד לעליון על אחרים, ששמה עדות שלמות במעברות.
הילדים והנכדים של אותם אנשים לא יצביעו לעבודה, לא משנה מה. הם פשוט לא יוכלו לעשות את זה. זה גם הפוך - בעבודה לא מתייחסים לכל הציבורים כקהל מצביעים פוטנציאלי. הגישה היא שדתיים לאומים בחיים לא יצביעו להם. שעיירות פיתוח הן קהל יעד אבוד. או בקיצור - שהשמאל הוא לא לכולם.
מרצ הם תמצית התדמית של השמאל הלבן, השבע. צודקים בהרבה דברים, אבל לא באים מתוך העם. או זו לפחות התחושה. כשמתארים מצביע מרצ, מתארים תל אביבי היפסטר. בחיים מה שיעלה בראש זה לא לוחמים חברתיים בשכונות עוני. זה גם אומר שאחד כזה בחיים לא יצליח לדמיין את עצמו מצביע מרצ.
חד״ש הם נפלאים, אבל הם ׳הערבים׳. אני שונא שזו הסיבה, אבל הגזענות והפחד מערבים בארץ לא תאפשר לכולם להתאחד תחת מפלגה ששנים תוארה תחת הכותרת ״המפלגות הערביות״. לא יתנו לה צ׳אנס אפילו. חשוב שהיא תמשיך לפעול, אבל לא להאמין שהיא זו שתצעיד את השמאל בארץ קדימה.

איחוד בינהם לא יעזור. בשביל שהשמאל בארץ ינהיג, חייב לקום גוף חדש, נקי מהתדמיות הללו.
אין לי מושג איך ואיזה, אבל אני לא רואה אופציה אחרת.
ואם אחד כזה אכן יעלה, הוא ירסק לפחות 2 משלושת המפלגות הללו, וטוב שכך.

האשכול הזה די מראה לטעמי איפה הכשלון של השמאל הישראלי.
השמאל חייב, אבל פשוט חייב, להוציא לעצמו מהראש את האיוולת הזאת שהוא יכול לנצח מערכת בחירות על הכלכלה. אולי היועצים האמריקאים אומרים להם שזה אפשרי, אבל בארץ זה לא יעבוד.
אף איש שמאל לא יתקרב לנצחון אם הוא יברח מהנושאים הבטחוניים והמדיניים. השמאל ניצח 2 מ3 מערכות הבחירות של שנות ה90 כי הוא לא התבייש לדבר עם הליכוד בגובה העיניים על נושאים בטחוניים. זה כמובן עזר ששני גנרלים מעוטרים הובילו את השמאל במערכות הבחירות האלו. אבל אם אתם זוכרים אותן ב92 רבין תקף את שמיר בלי רחם על הזנחת הבטחון האישי ואהוד ברק ב99 לא הפסיק להזכיר שהוא היה המפקד של ביבי בסיירת ושהוא ראה לערבים את הלבן של העיניים.

בעשור האחרון כל ראשי השמאל חשבו שהוא יכולים להתעלם מהסוגייה המדינית ולזכות בקולות בשל מצע כלכלי כזה או אחר. כולם נכשלו ובגדול ובאותו אופן פחות או יותר.
הימין תמיד יאשים את השמאל בזה שהוא מסכן את הבטחון, סומך על הערבים, ויעמיד את קיום המדינה בסכנה. עד שלא יהיה לשמאל מנהיג שיכול להתמודד עם ההסתה הזאת (והטיעון "אבל נורא יקר כאן" זאת לא תשובה) הוא לא יתקרב לשלטון.

זה לא הכל הילודה כאן? הם באים עם שני מגזרים שהילודה בהם מאד גבוהה ובמקרה או שלא,מגזרים פאנטים למועמדים שלהם,ולכן גם בעתיד כל האמירה של מנהיג ימין "תזהרו הערבים יוצאים להצביע" תסחוף אחריה בקלות את כולם.

אצל הרוסים המילה שמאל גורמת לתגובות אלרגיות.
אין לכם סיכוי להפחיד אותם עם שום טיעון כלכלי. הם ימשיכו לאכול אשפה ולגור שלושה דורות בדירה אחת. מקסימום יחפשו איך להגר לקנדה או לאוסטרליה. רק לא להצביע לשמאל רק בגלל שזה ״שמאל״.

מציע שלפני דיון מעמיק תחליטו מה הכוונה לשמאל ?

מה שמייצגות המפלגות הערבית ?
מה שמייצגת מרץ ?
מה שמייצגת מפלגת העבודה על גילגוליה השונים ?

הכל.

הרי כמו שליברמן, ביבי, ברוך מרזל ובנט, כל אחד מהם מייצג משהו שונה, אבל הם כולם ימין.

לא אכנס איתך לדיון/ויכוח לגבי הימין.
המשותף לכל אלה שהגדרת ימין שהם ציוניים. הדרך שלהם להגשמת הציונות שונה.

השמאל מורכב מתנועות/מפלגות שהן ציוניות וגם כאלה שהן אנטי ציוניות. לפני שמגדירים שמאל וימין רצוי לדעתי להתייחס גם לסוגייה זו. ולדעתי ויש סיכוי אולי אפילו גדול, שלא תסכים איתה, בנושא זה למפלגת העבודה והמפלגות הערביות כולן אין מכנה משותף. יש כאלה שיאמרו שאולי עם ח"דש כן. לטעמי לא.

מרזל לא ציוני.
יהדות התורה (למרות שלא הוזכרה כאן) היא בהגדרתה לא ציונית.

במפלגות הערביות רק חד"ש היא בכלל שמאל.
את האחרות שמים בשמאל רק בגלל שהם ערבים. אחת היא מפלגה חרדית והשניה ימנית לאומנית.

אני שומע את זה כל הזמן, אבל מה הופך את בל"ד לימנים?

אני מסכים עם אופטימי.
אי אפשר לשים את חד"ש ואת ציפי לבני, למשל, באותו מחנה.
יש מחנה אחד שנקרא "השמאל הציוני" שהוא האגף המתון והפרגמטי בתנועה הלאומית הציונית, ויש עוד איזה מאה אלף ישראלים שמצביעים לשמאל של ממש (לא לאגף אקראי מהתנועה הלאומית המקומית שהחליט על דעת עצמו להדביק על עצמו מדבקה שכתוב עליה "שמאל").

עשו סקר על הגדרות של הציבור הישראלי.
8% הגדירו עצמם טבעונים. עוד פחות מזה מגדירים את עצמם כשמאלנים.

אתה מתכוון "סמולנים".
בכל מקרה, ההגדרות הן מאוד מטושטשות.
מבחינה כלכלית (זכויות עובדים, עניים, חלשים), שלי יחימוביץ' היא בבירור שמאל. גם דב חנין. גם רן כהן. גם מאיר כהן. גם אלי אלאלוף. כנראה שגם אורלי לוי...
מבחינת ערכים ליברליים (זכויות אדם, בית המשפט העליון, זכויות מיעוטים, ערכים דמוקרטיים), מרצ היא הסמן ההיסטורי (יוסי שריד, אמנון רובינשטיין). קשה לי להצביע על דמות בולטת שם כיום. אני לא בטוח שבעבודה או ביש עתיד אין דמויות יותר בולטות
מבחינה מדינית (גבולות 67) - אפשר לעשות חלוקה גסה בין התנועה הציונית (מדינת העם היהודי) לבין מדינת כל אזרחיה (יש אשכולות בנושא..). גם בתוך התנועה הציונית אפשר לחתוך - בין תומכי משא ומתן לבין תומכי נסיגה חד צדדית. אפשר לחתוך לפי שפה וטרמינולוגיה (בין "הנצים" הרביניזם של לשבור את הידיים והרגליים לבין "היונים" ופרס עם מזרח תיכון חדש). בתוך אנשי מדינת כל אזרחיה אפשר לחתוך לפי התייחסות לשאלת הפליטים, ועוד ועוד חלוקות

העניין בסקר הזה הוא שלא מעט שמאלנים מתביישים ומרחיקים מעצמם את ההגדרה של שמאלנים, עד כדי כך שאפילו טבעוני נחשב לקללה בדרגה נמוכה יותר, ופחות קשה לשייך את עצמך להגדרה הזאת אם אתה כזה לעומת שמאלני.