פורום השדים האדומים

בשבועות האחרונים הביזאר שולט בחיי.
עבודה מסביב לשעון, בקושי אפשר לנשום.
ברקע דיווחים מהמזרח תיכון הישן, על נפילות, אזעקות, יירוטים, חדירות אוויריות, קרקעיות וממחילות עפר ובטון.
נזקי רכוש, נזקים לנפש, חיי אדם הפקר.
הטלפון מצייץ, עבודה ?, לא יכול להיות כל כך מוקדם.
ציוץ נוסף, העיניים נפקחות, היד אוחזת בחכם, "אזעקה בגוש דן" ציוץ מ"הארץ", "אנחנו בממד, כולם בסדר" מצייצת אחותי.
"תשמרו על עצמכם" ומניח את החכם עד לציוץ הבא, "רוצה קפה" שואל את החברה ומתגלגל לשירותים.
שותה קפה והציוצים לא מפסיקים.
הספקתי כבר לא רק להשתין, אלא לחרבן, לשחק סודוקו במהלכו, להתקלח, ולהיות מוכן לעוד יום עבודה בחוץ.
שותה עוד קפה מול המחשב, מחכה שהדביל ייכנס לרכב ויזוז.
מצליח להציץ בפורום, הפועל והמזרח התיכון אוכלים הרבה חרא.
אחותי הקטנה ומשפחתה כבר יצאו מהממד, הקטנה של אחותי הגדולה בדרך לדרום ומצייצת שהכל בסדר.
נפרד מהחברה, משתיק את הציוצים וממשיך לרכב, רבע שעה והאובייקט מולי, קליק קליק ויש תיעוד.
יוצא מרכב לנשום, לוקח את החכם ועוד ויברציה. משיכה משמאל לימין ומגלה שלל רב של ציוצים חדשים. לוחץ על מחיקה ומביא עוד נשימה.
השעות חולפות, העבודה לא מפסיקה, הציוצים באטרף, טלפון יומי לאמא, חוטף משהו לפה ויוצא עם הקפה למחשב.
בודק אימיילים, שולח תמונות למשרד, פותח חלון על ערוץ 2, חלון נוסף על האובייקט והדלת נפתחת.
נשיקה וחיבוק, "רוצה קפה, היא שואלת, "אני חייב" עונה לה וחוזר למחשב.
"הקפה מוכן", "מסיים עוד משהו קטן ובא", סוגר את החלון של ערוץ 2 ונהנה מהשקט היחסי.
תוך כדי קפה לוקח את החכם ליד ומבצע מחיקה נוספת של ציוצים.
השעות חולפות, עוד מעט חצות וגם האובייקט כבר הלך לישון. במזרח תיכון חדש עובדים על מפעל ההריגה ללא הפסקה.
נכנסים למיטה, היא מדליקה טלוויזיה, אני משתיק את החכם, "לילה טוב" ונותן לה נשיקה. דקות אחרי זה שנינו כבר בשינה עמוקה.
ברר, ברר, החכם בויברציות, "כוס אוחתק" והחברה מתעוררת בבהלה.
"לא נמאס להם להרוג אחד את השני" והחכם ממשיך לעשות ויברציות של אורגזמה מלחמתית.

נמאס לי, אבל קצת קשה להתנתק.
3 שירים שעשו לי קצת טוב על הבוקר.
מוזיקה מאחדת.




שיהיה לכולם יום אדום נפלא, נעים ו- שקט א.ב.

\:

מעניין אם ברוזה עדיין שר את השורה על תצאו מהשטחים.

whats funny about peace love and understanding?!?!