אורנה אוסטפלד כתב:
שמת לב שאתה אומר פה דבר והיפוכו...
מצד אחד חשוב להקשיב לכל מילה שלו ,מצד שני לא לשמוע אותו
ברור שהוא לא יסית בשידור אבל לדעת האם הוא מקבל את מדינת ישראל כאויב הבכיר שלנו זה דבר חשוב מאד לטעמי
חשוב שגורמי הביטחון יקשיבו לכל מילה וכל אות שלו.
כמו שאילת אמרה, לתת לדובר חמאס (תנועה שמצעה ההיטלריסטי הוא רצח יהודים לשם רצח יהודים) זה לתת לו פרס. לצפות מכם להבין את זה זה קצת יומרני מבחינתי. אתם הרי מדברים עם ארגון שמחזיק כמה אגפים, אחת מהם למשל נקראת "הלשכה המדינית של חמאס" לכאורה, סוף סוף מצאנו מקום שפוי, "מדיני", אז ככה: ראש הלשכה הוא חאלד משעל ימח שמו וזכרו, אומר בראיון שפורסם בתחנת הטלוויזיה אלג'זירה בסוף יוני 02'.
"אני סבור כי הרוב הגדול ברחוב הפלשתיני והערבי מבין כי המתאבדים, ה'איסתשהאדיין', הם שמציעים את עצמם, הם שמציגים את יכולותיהם בפני הזרועות הצבאיות של הארגונים השונים המנהלים את המאבק.
לפני חודשים אחדים אתם שמעתם כי במקומות מסוימים הייתה פנייה גדולה [של מועמדים לפיגועי התאבדות], פנייה שהגיעה אף מילדים בגיל צעיר... התופעה הניעה את הזרועות הצבאיות להפנות את אלה [המתנדבים] לבצע פיגועי התאבדות" עוד אמר משעל כי צריך להעבירם "הכשרה אידיאולוגית, דתית ונפשית, לעבור אימונים צבאיים כדי שהשתתפותם [בפעולות המאבק] תהיה מועילה, נושאת פירות ומשפיעה על האויב הציוני. בקיצור... המתאבדים הם תוצר של העם הזה [הפלסטיני] ולא [תוצר] של הזרועות הצבאיות המוליכות אותם".
רנטיסי עצמו, שאתה מסכים לתת לו במה בתחנת גלי צבא ההגנה לישראל, הוא ארכי מחבל, רוצח יהודים, מכחיש שואה - "זיוף ציוני", וכך כותב ליבסקינד בוואיינט ב- 11.09, מוקדש ולכולן:
גלי צה"ל בשירות החמאס
בשבוע שעבר פירסם עיתון 'הארץ' תוצאות סקר שהזמין ולפיו למעלה ממחציתם של אזרחי ישראל מוכנים לדבר עם החמאס. לו הייתי צריך לנתח לעצמי את התוצאות הללו הייתי מעריך שאת החבורה הנכבדה הזו אפשר לחלק לשלושה: אנשי שמאל קיצוני שלא למדו לקח, אנשים שלא הבינו מה שואלים אותם ומאזיני גלי צה"ל.
אסביר לכם את התזה שלי לגבי הקבוצה השלישית. אני, כמו רוב אזרחי ישראל, לא מכיר באופן אישי אף אחד מהחמאס. אני יודע טוב מאד שמדובר בארגון טרור, שיש בו מחבלים ושאם היו יכולים היו מטביעים אותי בים ובכל זאת אני לא מכיר שם איש. במחשבה שניה, כשאני מהרהר בכך קצת יותר לעומק, יש אחד שבכל זאת יצא לי להכיר. קוראים לו ריבחי רנטיסי ומי שעושה לי איתו הכרות בכל פעם מחדש הוא איש גלי צה"ל רזי ברקאי. ברקאי, שמראיין את רנטיסי אחת לכמה ימים, מגדיר אותו "פעיל חמאס". "פעיל", כאילו היה רשג"ד בצופים או קומונר בבני עקיבא. לא מחבל, לא טרוריסט, סתם "פעיל". ברקאי מקפיד להגיש את החמאסניק הזה בכריכה רכה ומצליח בכך במידה לגמרי לא מועטה.
רנטיסי, נודה על האמת, נשמע ממש כמו אחד מהחבר'ה. הוא מדבר עברית ואפילו לגמרי לא רע, יש לו לפעמים חוש הומור קל והוא די מנומס. "בוקר טוב ריבחי", "בוקר טוב רזי". כששואלים אותי האם אני מוכן לדבר עם החמאס, אני חושב מייד על רנטיסי. הוא היחיד בארגון שאני מכיר. אם רזי ברקאי היה מזכיר לו פעם אחת בכל עשרה ראיונות שהוא חבר בארגון טרור, שהוא שותף לעדת רוצחי ילדים, שהוא ועמיתיו זרקו מגגות עזה אל מותם גם את יריביהם מהפת"ח, יכול להיות שהייתי מרגיש לא נוח איתו. אבל רזי, פולני מנומס שכמותו, לא מזכיר. אפילו כשרנטיסי מאשים את ישראל ואת צה"ל, זה שמשלם לרזי את המשכורת, בכל הצרות במזרח התיכון, רזי מעדיף להקשיב בהכנעה.
אחרי כל ראיון כזה אני חושב מחדש שאם אלה אנשי החמאס אולי באמת עדיף לראיין אותם במקום להלחם. ברור לי שאם מחמוד אחמדינג'אד היה מתראיין בכל כמה ימים בגלי צה"ל גם איתו היה מוכן הציבור הישראלי לדבר. ואם אדולף אייכמן, לו היינו חוזרים כמה עשרות שנים לאחור, היה בן בית ב"בית של החיילים" ("בוקר טוב אדולף", "בוקר טוב רזי"), גם אז היינו חושבים שאמנם נאצים זה נורא אבל כששומעים אותו כזה נחמד ועם עברית בכלל לא רעה, אולי כדאי להיכנס למו"מ גם איתו. בגלי צה"ל של היום, אגב, אין לי שום ספק שלא היו מטילים וטו על ראיון איתו. אני מגזים, נכון?
למה, בעצם? למה את החמאס כן ואת הנאצים לא? הרי חשוב לדעת מה חושב עלינו האויב, וחשוב גם חופש הביטוי, וצריך לזכור שאנחנו לא כמוהם ושאר כל הבלה-בלה הזה. וכך הופך לו צה"ל, יום אחר יום, את הגרועים שבאויביו, טובחי נשים וילדים, לבני אדם מן הישוב. "בוקר טוב ריבחי", "בוקר טוב רזי". "האנשה" קוראים לזה. ובפעם הבאה שאתם רואים בסקרים שציבור ישראלי גדול מוכן לדבר עם מי שלא הפסיקו לבקש להשמיד אותנו ולו לרגע אחד, תזכרו שלצה"ל יש מניות יסוד בעניין הזה.
רזי ברקאי מדקלם בזמן האחרון, כמו מנטרה, שגלי צה"ל לא נועד להיות הדאודורנט של צה"ל. זה כבר מזמן לא דאודורנט, רזי. זה סנו 500K. "
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
