הנאום של אובמה הוא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לביבי בנסיבות הקיימות.
הוא לא דיבר על גבולות 67 אלא על "בסיס" גבולות 67 עם "חילופי שטחים שיוסכמו בין הצדדים", כאשר נושאי הליבה, לרבות גבולות המדינה, יקבעו במשא ומתן בין הצדדים. זה בדיוק קמפ דייויד 2000, טאבה 2000/מתווה קלינטון, המו"מ של אולמרט עם אבו מאזן או אם תרצו יוזמת ז'נבה והיוזמה הסעודית. אלו דברים שמקובלים על חלק גדול מהציבור הישראלי ובגדול, מפלגתית, אני מאמין שמקובלים על כל מפלגות השמאל-מרכז, כולל קדימה, חלקים מהליכוד והמפלגה המגוחכת של אהוד ברק.
כלומר, הם מקבלים מדינה בשטח השווה (מספרית) לשטח שנכבש ב-67 אבל לא בדיוק את אותו שטח. למיטב עד היום דובר בדרך כלל על משהו כמו 97% וחילופי שטחים של 3% (למשל, אם חלק מחולות חלוצה יצורפו לרצועת עזה ושטחים מסויימים שנכבשו ב-67 יישארו בידי ישראל).
הוא קרא להפסיק את ההסתה נגד ישראל ואת ההתחבאות של שליטים בעולם הערבי מאחורי ישראל כדי למצוא את מי להאשים בכל בעיותיהם.
הוא אמר שהפתרון שלו מחייב הכרה בישראל וסוף הסכסוך והיעדר תביעות - קריצה לתביעה של נתניהו שתנאי להסכם יהיה הכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי (או לפחות לנימוק לפיו אם לא יכירו אז המשמעות היא שהם ינסו להשתלט על מדינת ישראל בגבולות הקיימים שלה).
הוא אמר שהפלסטינים לא יוכלו להקים מדינה אם חמאס ימשיך בדרך הטרור או אם תוכחש זכותה של ישראל להתקיים והעלה סימני שאלה לגבי האפשרות לקיים משא ומתן לאור ההתקשרות של פתח עם חמאס ואמר שהפלסטינים יצטרכו לספק תשובות מהימנות לשאלה הזו.
הדגיש את מחוייבות ארה"ב לישראל ולבטחונה, ותקף את הדלגיטימציה.
אמר ששלום לא יוכל להיכפות, לא ע"י ארה"ב ולא ע"י אף אחד אחר.
אמר שמדינת פלסטין צריכה להיות מפורזת.
ציין במפורש ששאלת ירושלים היא סוגייה נפרדת. 
היית חוסך לי לקרוא הכל.
בסוגיית ירושלים ידונו בנפרד ואז הכל יתפוצץ, חבל על כל המאמצים ועל הדיבורי כאילו-הסכם.