פורום השדים האדומים

טור מ1988 שמתקשר גם ליום השואה וגם לחיילת המתעללת ובעצם לכולנו.
ימים של חשבון נפש בין אדם לחברו.
תקראו, בחיאת, תקראו.

http://shaultweig.wordpress.com/2010/12 ... %A0%D7%94/

אם כבר חשבון נפש ,
ידוע שספירת העומר זהו זמן לתיקון המידות .

אני לא חושב שראוי "לשכוח" את מה שעוללו הנאצים ושותפיהם לעמנו.
השאלה היא מה עושים עם הזיכרון הזה.
האם דווקא הזיכרון הזה מהווה סוג של דירבון להתנהגות כמו של החיילת ההיא?
או שההתנהגות הזו מתרחשת כי טבע האדם להיות לפעמים מטומטם ולפעמים רשע מרושע והרבה פעמים לנצל את החלש, ואפילו זכר השואה לא מדכא את הטבע המחורבן הזה?

אני לא חושב שאלקנה רוצה שנשכח את השואה פשוטו כמשמעו.
נראה לי שהוא מתכוון "לשכוח" אותה במובן הזה של להוציא אותה מהמיתוס המכונן הלאומי, ולנתק את השואה מההקשר הלאומי הספציפי שלנו.
הוא רוצה שנשכח את מה שאנחנו יודעים עליה ונלמד עליה כמו שלומדים עליה במקומות שם "צד ג'" בהקשר הזה.
את הלקחים האוניברסליים של השואה נראה שהוא רוצה לשמר ("אסור שזה יקרה שנית", "האדם באשר הוא מסוגל לרשע הגדול ביותר שניתן לדמיין", וכו').

מומלץ לראות גם את הראיון שלו עם ירון לונדון ב"עם הנבחר"

מדינת ישראל קמה ישירות בגלל השואה, לא ניתן להוציא אותה מהמיתוס הלאומי. לכן גם במיתוס הלאומי לא נכנסים היחס של הממסד הציוני בא"י לשואה בזמן התרחשותה או לקשר של הלח"י עם הנאצים. המטרה היא שימור המרכיב שהביא לנו מדינה.

ראיתי אותו בסדרה של ירון לונדון, הוא מעלה כמה נקודות נכונות אבל הוא לקח את זה טיפ טיפה רחוק מידי.
אי אפשר וגם לא צריך להתנתק טוטאלית מבחינה רגשית מהשואה.