הרב מנחם פרומן, רבה של ההתנחלות תקוע ומהרבנים הבולטים הפועלים לקידום תהליך השלום בין ישראל והפלסטינים, מת הערב (שני) בביתו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, כשהוא בן 68.
לפני כשנתיים וחצי אובחן פרומן כלוקה בסרטן במצב סופני. מאז עבר הרב טיפולים כימותרפיים רבים לצד טיפולים אלטרנטיביים, ולמרות הערכותיהם הפסימיות של רופאיו, סירב להיכנע למחלה. בשבוע שעבר נערכה ברחבת הכותל המערבי תפילה מיוחדת לשלומו, בה השתתפו גם תלמידיו.
מספר קטעים מהראיון האחרון עמו:
פרומן היה ידוע בקשריו עם אישים שנויים במחלוקת, בהם יו"ר הרשות הפלסטינית לשעבר יאסר ערפאת, אותו פגש ברמאללה, שייח' אחמד יאסין מחמאס שעמו נהג לשוחח, וראש ממשלת טורקיה רג'פ טייפ ארדואן, שדן עמו בפרשת משט המרמרה. "היה לי קשר אישי מיוחד מאוד עם ערפאת", שחזר פרומן בראיון האחרון, "אני קראתי לו אל-חכם אבו עמאר, שזה רב בערבית, והוא קרא לי שייח' פרומן. היה לו חוש הומור מיוחד לערפאת, אבל ברור שגם היה עסוק בשפיכות דמים".
בימיו האחרונים במוקטעה הוא התחנן שאבוא אליו אבל התמהמהתי ובסוף לא נפגשנו. הוא לא היה נלסון מנדלה, אבל זה מה שהיה ולכן אתו צריך היה לעשות שלום. כבר בימים ההם ידעתי מה יקרה, כי זו ארץ החמסין והחמאס. ראיתי איך הפלסטינים הולכים ומתחזקים בדת וידעתי שזו ההזדמנות. כך גם עם אבו מאזן. גם ארדואן, הוא לא איש אינטליגנט אלא פרימיטיבי, כמונו. איש שגדל בשכונות הכי קשות. זה מה שיש. גם היום הייתי נפגש עם מחבלים כי אלה הפרטנרים שלנו לשלום".
בימין סירבו לקבל אותו בשל קשריו ההדוקים עם הפלסטינים ("מה לא עבר עלינו, איומים ברצח, חרמות, אבנים. יום אחד אפילו ריססו כתובות גרפיטי על הבית וכתבו "סניף אש"ף בתקוע"), בשמאל התרחקו ממנו בשל היותו מתנחל ("אנשים לא מבינים שרק עם התנחלויות אפשר לעשות שלום כי הם האצבעות שלנו שנוגעות בפלסטינים"), ולמרות זאת היה מפתיע לשמוע ממנו הצהרת תמיכה דווקא בראש הממשלה, בנימין נתניהו. "רק נתניהו יכול להביא את השלום", אומר פרומן, "שלום לא מבססים על חזונות ועל חלומות יפים ככל שיהיו. שלום עושים עם מה שיש, ונתניהו הוא האיש שניצח את הבחירות. הוא לא גנב את המדינה, אלא זכה ברוב הקולות ולכן צריך לזרום את המציאות".
עם זאת, הוא לא מהסס לשלוח אמירות קשות כלפי המדיניות הישראלית בגדה המערבית. "היום, כשאני חולה, אני יכול להבין את הקושי הרב שעובר על הפלסטינים כשהם רואים אותנו כאן. הייסורים שאני עובר עכשיו עם המחלה הם כמו הייסורים ששיבת ציון גרמה לערבים. אני מבין את זה. אני לא רוצה אותם פה והם לא רוצים אותי פה. נו, אז נעשה עכשיו מהפכות? עקירות?". לדבריו, פתרון אפשרי הוא השארת ההתנחלויות תחת ריבונות פלסטינית. "מה שחשוב לנו זו האדמה. יש מיליוני יהודים בארצות הברית עם אזרחות אמריקאית, אז מה הבעיה אם תהיה לנו אזרחות פלסטינית?".
מאז חלה, התחזק מעמדו של פרומן דווקא בעולם המוזיקה. מאז ומתמיד הוא עסק בשירה, ועם השנים התקרבו אליו אמנים כמו אהוד בנאי, שאותו הוא מגדיר חבר נפש, אביתר בנאי, ארז לב ארי, ברי סחרוף ועלמה זוהר. עם כולם הוא בקשר טוב וביחד הם מעלים ערבי "תורה-שירה". פרומן אחראי לדברי האמונה, הזמרים אחראים לצלילים. על שירת נשים יש לו עמדה ברורה. "אין כמו שירת נשים", הוא אומר, "כל הזוהר מבוסס על שירה של נשים, שזה הצליל הכי נפלא שיש. תמיד אני אומר לתלמידים שלי שבדייט הראשון יבקשו מהבחורה לשיר. תבחן אותה, תראה אם היא נותנת למילים שלך מנגינה, אם היא זורמת איתך".
מה עם 'קול באישה ערווה'?
"אתה רוצה להיכנס לענייני הלכה? אין כמו שירת נשים", הוא חוזר. ברגעי הכאב הקשים הוא מבקש מאשתו הדסה שלא זזה ממיטתו לשיר לו את השיר "אתה לי ארץ", שמילותיו ממוסגרות ליד ראשו. "תראה מה שהיא מבטיחה לי", הוא אומר, "עוד רבה הדרך, אבל אלך בה עד יכלה כוחי".
יהי זכרו ברוך
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
