ציטוט:
העיר באירופה הנוצרית והקהילה היהודית בה
הגורמים שסייעו לייסודן של ערים חדשות ולחיזוקן של ערים קיימות באירופה הנוצרית בימי הביניים
1. שיפורים טכנולוגים בתחום החקלאות: שימוש בחומרים חדשים כמו מחרשות ברזל במקום עץ, שיטות עיבוד חדשות כמו מחזור זריעה תלת שנתי, אמצעי עיבוד חדשים כמו עגלה בת 4 גלגלים רתומה לשתי בהמות, ומחרשה בעלת גלגלים. שיפורים אלה הגדילו את התפוקה החקלאית. בנוסף לכך, הקמת טחנות המים וטחנות הרוח , הגבירו את כושר היצור החקלאי מעבר לצרכיה של האוכלוסייה הכפרית. כך נוצר עודף תוצרת אשר נמכר בעיר ואפשר את גידולה של העיר. נוצר גם עודף בעובדי חקלאות בכפר, שעברו לחפש עבודה בעיר.
2. שינויים דמוגרפים: החל מהמאה ה-9 החלה לגדול בהתמדה אוכלוסיית אירופה. אחת התוצאות הראשונות של גידול האוכלוסייה התבטאה בהגירה של איכרים רבים מהכפר, בשל מחסור באדמות לעיבוד. במקומות שאליהם היגרו האיכרים, התפתחו הערים.
3. מהפכה מסחרית: מאז המאה העשירית החל המסחר להתפתח ממסחר מקומי למסחר ברחבי אירופה. התפתחו ערוצי מסחר שחצו את אירופה לאורכה ולרוחבה וקשרו בין חלקיה השונים. ערים צמחו לאורך נתיבי המסחר ובנקודות המפגש ביניהם. ערים מסוימות נהפכו גם למרכזי ירידים, ומשכו סוחרים מארצות שונות. כך למשל במאה ה-13 ונציה הייתה העיר המשגשגת ביותר באירופה הודות להתבססותה על המחסחר באזור הים התיכון. במאות ה-13–17, ברית ערי הנזה (רובן גרמניות כמו ליבק ודאנציג) שימשה כברית של ערי מסחר, שהחזיקה במונופול על המסחר במרבית צפון אירופה ובאזור הים הבלטי.
היחסים בין תושבי העיר לשלטון בעיר הנוצרית
היחסים בין תושבי העיר לבין השליטים, בימי הביניים, סבבו סביב המאבק על חירויות ועל מעמדם החברתי והמשפטי של התושבים.
מחוץ לעיר- בכפר- מעמדו של האדם היה קבוע בחוק ובלתי ניתן לשינוי (ע"פ חוקי החברה הפאודלית)
לעומת זאת, בערים, הייתה אפשרות לניידות חברתית. כלומר, הייתה אפשרות לעבור ממעמד אחד למעמד אחר, על בסיס כלכלי- חברתי, ולא על בסיס חוקי- משפטי.
לכן, הרבה אנשים שאפו להגיע לערים, ובכך להשתחרר מהצמיתות (העבדות) לאדון ולהפוך לאנשים חופשיים.
העיר הוגדרה כמקום שבו כל התושבים הם חופשיים ("אווירה של העיר משחררת").
בין השליט לבין התושבים היה מתח מתמיד במהלך כל ימי הביניים:
מצד אחד, לשליט היה אינטרס למשוך תושבים לעיר כדי לאפשר מסחר חופשי ולכן הוא היה צריך להעניק לתושבים חירויות וזכויות
ומצד שני, השליט רצה לשמור על כוחו וסמכותו (כמו שנהוג בכפר- בחברה הפאודלית), ולתת לתושבי העיר כמה שפחות זכויות.
השליט רצה לשמור על כוחו בתחומים כגון: גביית מיסים, שיפוט וטביעת מטבעות. תושבי העיר, שהיו מודעים לחשיבותם ולכוחם הכלכלי והפוליטי הגובר, דרשו זכויות רבות מהשליט, ולעיתים אף דרשו אוטונומיה (= שלטון עצמי) מלאה לעירם. הם דרשו הקלה במיסים, הגנה על זכויותיהם המסחריות וסמכויות שיפוט.
המאבק להשגת זכויות נשא בחלק מהמקרים אופי אלים.
הערים נבדלו אלו מאלו בדרך השגת החירויות :
1. בערים החדשות – היה קל יותר להשיג חרויות, בגלל:
• שמעמדם המשפטי והחוקי של תושבי העיר לא נגזר מחוקים עתיקים.
• מקימי העיר החדשה היה כוח רב מול השליט.
• השליט רצה למשוך לעיר אוכלוסייה ייחודית שתסייע לפיתוח העיר ולפעילות הכלכלית (בעלי
מקצועות, יהודים, סוחרים).
2. בערים הוותיקות היה קשה להשיג חרויות, בגלל:
• העיר התבססה על חוקי החברה הפאודלית.
• האצילים ואנשי הכנסייה שלטו בעיר, והם היו מעוניינים לשמר את כוחם הרבה.
בערים אלה התרחשו לעיתים מאבקים אלימים נגד שליטי העיר .
החירויות שקיבלו הערים הוגדרו ב"מגילת זכויות" או "חוזי שלום"
1. "מגילת זכויות" או "מגילת חירויות" –
• זהו חוזה משפטי שבו העניק שליט העיר פריווילגיה ( זכויות מיוחדות) לתושבי העיר.
• הפריווילגיה הוענקה לקבוצה מוגדרת באוכלוסייה. ורק אותה קבוצה נהנתה מהפריווילגיה.
• הפריווילגיה ניתנה על בסיס מוצא, דת או מעמד ולא על בסיס כלכלי (לדוגמא- יהודים קיבלו מהשליט של העיר פריווילגיה, והיא רלוונטית רק להם).
• הפריווילגיה כללה : הקלות במיסים, סמכות שיפוט,הגנה,זכות לסחור באופן חופשי ולקבל מונופול על המסחר בעיר וזכות לקבל איכרים וצמיתים שנמלטו מאדוניהם ולתת להם אזרחות לאחר שהייה בעיר של שנה ויום.
2. "חוזי שלום" שהוענקו על ידי המלך –
• כתב זכויות שהעניק חירויות לתושבי הערים ע"י המלך בה הובטחו לתושבים חירויות והגנה של המלך.
• תושבי עיר שסייעו למלך כנגד האצולה והכמורה (במטרה להחליש את המשטר הפאודלי)- קיבלו "חוזי שלום".
• חוזה השלום העניק למועצת העיר סמכות לחוקק ולשפוט בכל מה שקשור לחיי העיר בתחום המסחר והמלאכה.
• יחד עם זאת העיר נשארה תחת פיקוחו של המלך ותושביה היו מחויבים לשלם את המיסים .
לסיכום- "חוזי שלום" ו"מגילת זכויות" ניתנו לאחר מאבק ארוך בין השליטים לתושבי הערים. לשליט העיר היה אינטרס שהעיר תפרח מבחינה כלכלית, ולכן הוא היה צריך לדאוג לסחר חופשי.
בתמורה הוא היה צריך להעניק לתושבי העיר זכויות כלכליות ופוליטיות שחיזקו את מעמדם של תושבי העיר. כך יכלו תושבי העיר להבטיח גם חופש כלכלי וגם חופש מפיאודליזם.
הקומונות
היו קבוצות של תושבי העיר שהחלו להתארגן במאה ה-10 כדי להשיג זכויות ולקדם את האינטרסים שלהם . מן הקומונות התפתחו בהדרגה הקהילות העירוניות האוטונומיות אשר זכו לממשל עצמי ונוהלו ע"י משפחות סוחרים עשירות. תושבי העיר היו מחויבים בשבועת אמונים לעיר ובסיוע לרווחת העיר. מועצת העיר נבחרה מקרב המשפחות העשירות ובראש העיר עמד ראש העיר או הנשיא. לא כל התושבים בעיר החופשית נהנו ממעמד שווה . התושבים שחיו בעיר בעת המאבק להשגת זכויות היו אזרחים בעלי זכויות מלאות ואלה שהצטרפו מאוחר יותר נהנו מזכויות חלקיות למרות שנחשבו לאזרחים.
קורפורציה היא קבוצה חברתית או גוף חברתי ("גוף"=קורפוס בלטינית ומכאן המילה קורפורציה) בעל מספר מאפיינים:
1. חוקים נפרדים ומערכת משפט עצמאית חלקית (אוטונומית).
2. אינטרסים מיוחדים לחברי הקבוצה.
3. סמכויות שלטון וגביית מיסים נפרדת ועצמאית. סמכויות השלטון העצמי של הקורפורציות הוגדרו בדיוק ב"כתב זכויות" שניתן על ידי השלטון המרכזי (המלך).
הקורפורציות העיקריות בערי ימי הביניים היו: הגילדות, האוניברסיטאות וגם הקהילה היהודית נחשבה קורפורציה (מבחינות מסויימות).
לכן על פי הגדרה זו, ניתן להתיחס גם לקומונה, הקבוצה המקורית של שליטי העיר, כאל קורפורציה.
המבנה החברתי בעיר
העיר הוקמה ונוהלה על- ידי הקומונה.
קומונה- קבוצה של אנשים שפעלה במשותף כדי לקדם את האינטרסים של חבריה.
חברי הקומונה נאבקו מול השליטים להשיג זכויות ואוטונומיה. הם קבעו מי יגור בעיר, מי יהפוך לאזרח העיר, וכיצד תראה החברה, המסחר והתרבות בעיר.
בראש הקומונה עמדו האנשים העשירים והמשפיעים ביותר בעיר.
הקומונה נאבקה בשליטים, בתחילה כדי לקבל מעמד חופשי ולהשתחרר מהשלטון הפיאודלי, ובהמשך כדי לקבל פריווילגיות נוספות ואוטונומיה.
בחברה העירונית הייתה ניידות חברתית. החברה העירונית הייתה חברה שבה מעמדו של אדם לא נקבע מראש, בניגוד לחברה הפאודלית, שבו מעמדו של אדם נקבע מראש מבחינה חוקית ומשפטית. לכל חברי הקומונה היה מעמד משפטי שווה, ומעמדם החברתי לא היה קבוע מראש, אלא נקבע בהתאם להצלחה כלכלית.
(חשוב לזכור שעדיין מדובר על ניידות מוגבלת- אנשי העיר לא יכלו להפוך לאצילים. מדובר היה על תנועה בתוך מעמד הבורגנות).
הניידות החברתית בעיר באה לביטוי בעיקר עבור שלוש קבוצות חברתיות:
* הסוחרים העירוניים - נהנו בעיר מחופש לסחור, בלא חשש שהאדון יחרים את רכושם, יאסור את מסחרם או יטיל עליו מסים שונים. כך יכלו הסוחרים להתקדם כלכלית.
* האיכרים – אם הצליח איכר לברוח מאחוזות האדון והגיע לעיר, היה זכאי לקבל את חירותו אם שהה בעיר תקופה של שנה ויום. כאזרח חופשי בעיר יכל האיכר לשעבר להתקדם כלכלית וחברתית.
* היחיד העירוני – מעמדו החברתי של תושב העיר נקבע ע"פ חוקי העיר, ולא ע"פ מוצא חברתי מעמדי (חוץ מהיהודים שמעמדם היה קצת אחר).
זהותו של תושב העיר לא הייתה אישית אלא הוגדרה באופן קבוצתי על- פי השתייכותו להתאגדות כלכלית, פוליטית, דתית תרבותית.
ההתאגדויות השונות של תושבי הערים נקראו קורפורציות. כל קורפורציה שאפה לאוטונומיה ולזכויות מיוחדות לחבריה בתוך העיר.
המבנה השלטוני של הקומונה- הקומונה העירונית הקימה גופי שלטון שבעזרתם היא ניהלה את העיר. היו גופים נבחרים וגופים מבצעים.
גופים נבחרים-
• אסיפת האזרחים
• מועצת העיר- שנבחרה מתוך אסיפת האזרחים, והיא ניהלה את העיר.
גופים מבצעים-
• בית המכס- דרכו עברו הסחורות וגבו מיסים.
• מפקחים ופקידים- שתפקידם היה לדאוג לסדר ולשמיר על חוקי המסחר.
• בית הקורפורציות- שאיגד את נציגי כל הגילדות ופיקח עליהם.
העיר שיחררה את תושביה מאימת האדון הפיאודלי ומהשעבוד לו. לכן, העירוני נקרא "אזרח חופשי". נקבע שאיכר או צמית שברח מהאדון והגיע לעיר, לאחר שהיה של שנה ויום בעיר הוא זכאי להיות אזרח חופשי, כלומר עם קבלת האוטונומיה העירונית מעמדו של היחיד נקבע ע"פ החוק המקומי שבעיר ולא ע"פ מוצאו החברתי.
מעמד הנשים בעיר
מעמדה של האישה בימי הביניים היה לרוב נמוך ובא לידי ביטוי במספר דברים :
1. נשים לא יכלו לבחור או להיבחר למועצות עירוניות
2. בתחום החינוך נשים לא הורשו ללמוד באוניברסיטאות אך זכו לחינוך יסודי ובתי ספר שבהם למדו קרוא וכתוב בכמה מקצועות יסוד.
3. זכויות פוליטיות – הנשים נחשבו לאזרחיות העיר רק אם הייתה להם בעלות על נכס עירוני שירשו או רכשו או שהיו חברות בגילדה או שנישאו לאזרח העיר. יחד עם זאת היה זה מעמד פורמאלי וחסר ביטוי ממשי.
4. מבחינת דיני הירושה הבנים ירשו את הרכוש אך לעיתים העבירו אבות נכסים לבנותיהם.
5. קשרי הנישואים נקבעו ע"י המשפחות. הנישואים נקבעו לרוב בהתאם לאינטרסים כלכלים ומסחריים
6. נשים השתתפו בחיי הכלכלה והיצור בעיר והם היו חברות בגילדות. במקצועות מסוימים הייתה ההשתתפות הנשית גדולה כל כך עד שהם הוגדרו כמקצועות נשים: טקסטיל , טויות חוטים , יצור ארנקים וכו'. וכמו כן שמשו הנשים כמשרתות , ככובסות וכ"ו
העיר כמרכז כלכלי
הגילדות-
א. גילדה היא קורפורציה כלכלית- חברתית.
ב. לכל ענף מקצועי הייתה גילדה נפרדת.
ג. הגילדות לא היו שוות בכוחן או בגודלן וזה נבע מיכולתם הכלכלית, מיוקרתן המקצועית של חבריה וממידת נחיצותה למסחר בעיר.
ד. לגילדות היה כוח פוליטי וחברתי חזק במועצת העיר וביחסים עם השליט והכנסייה.
תפקידיה של הגילדה :
1. הגילדה נאבקה להשגת חירויות עבור תושביה בעיר וכן נאבקה למען השגת הקלה במיסים ( תפקיד כלכלי )
2. הגילדה יצגה את האינטרסים של חבריה בפני מועצת העיר בכל עניין ודבר.
3. ניהלה משא ומתן עם גורמים שונים לרכישת מוצרי גלם עבור חבריה ושיווקה את התוצרת של וחבריה
4. הגילדה קבעה לחבריה מכסות יצור, את מחיר המוצר, את איכותו ואת תקופה ההכשרה של השוליה המתמחה עד קבלת דרגת אומן.
5. העיסוק במסחר ובמלאכה הותר רק לחברי הגילדה ואילו סוחרים זרים לא הוכשרו למכור סחורות שמכרו סוחרי העיר. לכל גילדה היה סמל משלה וקדוש נוצרי שנחשב למגן של חבריה. החברות בגילדה הייתה כרוכה בשבועה דתית. חברי הגילדה התאגדו בדרך כלל באותו רחוב
6. הגילדה העניקה לחבריה ביטחון כלכלי ועזרה הדדית בעת משבר ( כולל תמיכה באלמנות ויתומים ) במסגרת חברתית לחברי הגילדה היו בתי ספר וכנסיות משלהם.
שווקים-
השווקים בערים שימשו כמרכז כלכלי.
א. בדרך כלל מוקמו השווקים לא רחוק מהכנסייה ששכנה בלב העיר
ב. בכיכר השוק התכנסו הסוחרים ובעלי המלאכה ומכרו את סחורתם.
ג. השוק התקיים פעם בשבוע ביום קבוע. ביום זה הגיעו שוחרים ואיכרים מהכפרים הסמוכים לעיר שמכרו את תוצרתם החקלאית, בעלי המלאכה מהעיר גם מכרו בשוק את סחורתם.
ד. שלטון העיר קיים פיקוח על המחירים ופקידי העיריה גבו מיסים.
ירידים
א. הירידים התקיימו בערים המרכזיות ששכנו על דרכים ראשיות
ב. אל הירידים הגיעו סוחרים מערים שונות באירופה שמכרו וקנו סחורות
ג. הירידים נמשכו יותר מחודש ימים ובתקופה זו שימשו גם כמרכז שעשועים
בנקים
א.השימוש הגובר בכסף כאמצעי תשלום עבור סחורות וחומרי גלם במקום סחר חליפין הביא להתפתחות הבנקים שהן גוף שממנו יהיה ניתן לקבל הלוואות לצורכי תשלום עבור סחורות וחומרי גלם.
ב. הבנק קם כגוף שמטרתו לתת הלוואות, והלווים התחייבו לשלם ריבית עבור ההלוואות שקיבלו
ג. לקוחות הבנקים היו בעיקר בני המעמד הבינוני: סוחרים ,איכרים עשירים ובעלי מקצוע- שיכלו להחזיר את ההלאאות ולשלם ריבית עבורן.. בעבור בני המעמדות הנמוכים (שלא יכלו לעמוד בערבויות הדרושות) התפתחו בתי משכון שונים.
העיר כמרכז תרבותי- חינוכי
האוניברסיטות :
אוניברסיטה הייתה קורפורציה על בסיס תרבותי, חינוכי ודתי. היא הייתה מוסד לרכישת השכלה והסמכה מקצועית, והייתה מאורגנת בדומה לגילדה.
• רוב האוניברסיטות התפתחו מבתי ספר שהתקיימו ליד מנזרים וכנסיות.
• האוניברסיטאות התמחו בנושא לימוד בהתמחות שונים. בדומה לגילדות כל אוניברסיטה התמחתה בתחום מסויים.
• כמו הקומונה העירונית גם האוניברסיטה רצתה להשיג אוטונומיה
• האוניברסיטה העלתה את כבוד העיר והייתה מקור חשוב להכנסה.
• התנאי ללימודים באוניברסיטה היה ללמוד 6 שנים. בהתחלה למד כל סטודנט בפקולטה למדעי הרוח כהכנה לפקולטות אחרות ( בגיל 14-16) .
הקהילה היהודית בימי הביניים בעיר הנוצרית
מאפייני הקהילה היהודית –
1. היהודים היו מיעוט תרבותי ודתי שחי בתוך הערים הנוצריות , לעיתים הסביבה הנוצרית הייתה עוינת על רקע דתי או על רקע הרגשת קיפוח כלכלי . והיהודים סבלו מרדיפות וגירושים .
2. הקהילה היהודית בימי הביניים הייתה סוג של קורפורציה – התאגדות . היהודים שהוזמנו לעיר ע"י האדון או הבישוף קיבלו פריבילגיה – זכויות יתר .
3. מגורים – היהודים היו בשכונה נבדלת בעיר , למקום המגורים שלהם נקבעה פריבילגיה .
המעמד המשפטי של היהודים בעיר הנוצרית
קיבלו פריבילגיה – זכויות יתר – מאדון העיר . היהודים נחשבו ל"עבדי האוצר " ולפיו הם נחשבו לרכוש השליט שהיה רשאי להעניק להם זכויות ולשלול מהם זכויות , לאסור על חופש התנועה שלהם , לגרש אותם ואפילו לתת אותם במתנה לשליט אחר . היהודים קיבלו הגנה ונאלצו בתמורה לשלם מיסים כבדים לאדון . פגיעה ביהודים הייתה כפגיעה באוצר המלך .
יחס האוכלוסייה הנוצרית ליהודים
שליט העיר הזמין את היהודים לעיר כדי שיפתחו אותה ויתרמו לה , הישיבה של היהודים בעיר התאימה לאינטרסים הכלכליים של שליט העיר אך הייתה מנוגדת לאינטרסים של שאר יושבי העיר ששנאו את היהודים על רקע דתי ועל רקע כלכלי . מצב זה הביא לפרעות , רדיפות ועלילות דם מצד האוכלוסייה הנוצרית כלפי היהודים .
הדמיון והשוני בין הקהילה היהודית לקורפורציות אחרות שהתקיימו בערים
היהודים חיו בעיר במעין התאגדות , קורפורציה , ( היה להם איזור מגורים משלהם , אישור לעסוק במסחר ובעיסוקים שונים , וזכויות משפטיות שהוגדרו בפריבילגיות שהעניק להם אדון העיר ).
הדומה בין הקהילה היהודית וקורפורציות אחרות שהתקיימו בעיר
1. שתי סוגי הקהילות שאפו להשיג אוטונומיה , עצמאות מבחינה פוליטית ודתית מאדוני העיר. גם הקהילה הדתית וגם הקומונה העירונית התקיימו כגוף אוטונומי .
2. שתי סוגי הקהילות שאבו את האוטונומיה שלהם ממגילת הזכויות שהעניק להם שליט העיר.
3. חברי הקהילה היהודית היו מחויבים לציית לתקנות ה"קהל" בדיוק כפי שאזרח העיר היה חייב לציית לתקנות המועצה העירונית.
4. סמכות לשפוט - להנהגה היהודית הייתה סמכות לשפוט את חבריה כמו שלמשל לאוניברסיטה שהייתה קורפורציה עירונית הייתה סמכות לשפוט את אנשיה .
5. הענקת מונופול על ענף כלכלי – הנהגת הקהילה יכלה להעניק לאחדים מבני הקהילה מונופול (בלעדיות = מערופיה ) על ענף כלכלי מסוים. בדומה גם הגילדות קיבלו מונופול על תחום מסוים .
השונה בין הקהילה היהודית וקורפורציות אחרות שהתקיימו בעיר
1. דרך קבלת מגילת הזכויות – החירויות והאוטונומיה שקיבלו הקומונות העירוניות היו לעיתים כתוצאה של מאבק אלים נגד אדון העיר. לעומת זאת מגילת הזכויות שניתנה הייתה תמיד תוצאה של אינטרסים כלכליים של אדון העיר .
2. מערכת היחסים עם אדון העיר – היהודים רצו בד"כ להמשיך ולקיים קשר עם שליט העיר שהעניק להם את הפריבילגיות , הם חששו שאם שליט העיר לא ישלוט בעיר הדבר יגרום לשינוי לרעה בזכויותיהם ויאפשר לתושבי העיר לפגוע בהם . בניגוד אליהם הקומונה העירונית רצתה לצמצם את כוחו של השליט , להתנתק ממנו ולקבל אוטונומיה מוחלטת .
3. מקור הסמכות של ההנהגה – הנהגת העיר שאבה את סמכותה ממועצת העיר ששאבה את סמכותה מאספת האזרחים , לעומת זאת ההנהגה היהודית שאבה את סמכותה מההלכה ומהדת היהודית .
4. דרך הצטרפות – אזרח שיצטרף לקורפורציה עירונית היה חייב בשבועת אמונים , בקהילה היהודית לא היה צורך בשבועה זו .