http://sports.walla.co.il/?w=/196/2642992בסבוסה די: אורן יוסיפוביץ נפרד מוואליד באדיר
מאת: אורן יוסיפוביץ, מערכת וואלה! ספורט
יום שבת, 18 במאי 2013, 7:30
וואליד באדיר לא יודע להיפרד כמו שצריך, ולכן אחרים יצטרכו לעשות זאת בשבילו. אורן יוסיפוביץ על אחד השחקנים הגדולים והמעוטרים בתולדות הכדורגל הישראלי. האימון האחרון, הנאום האחרון, המשחק האחרון. איך היה? "נהניתי מהכול". למה תתגעגע? "לכלום". אנחנו דווקא נתגעגע
"סוכר יא סוכר, בסבוסה
וואליד באדיר מה לי עשה
אוהב אותך וואליד באדיר
אז כולם עכשיו לשיר
וואליד באדיר
וואליד באדיר
וואליד באדיר
וואליד באדיר
כולם עכשיו לשיר
יאללה יא וואליד באדיר"
(שיר השחקן של וואליד באדיר)
קצת אחרי 11 ביום שישי (אתמול) בחודורוב, וחם, מה זה חם. וואליד באדיר עם גופיית הרכב כחולה על עליונית אדומה ארוכה על חולצה אדומה קצרה. זה או שהשמש מסנוורת או שמשהו כואב בגוף, כי ההבעה המיוחדת של באדיר – החיוך המאומץ הזה – לא זזה מהפנים.
כמה דקות לפני עוד ניסו השחקנים להוציא רגש. הם התאספו סביבו ושרו ביחד את שיר השחקן שלו, הגרסה המאולתרת ליצירה של שריף. במקום "בסבוסה די" שרים "וואליד באדיר", זה די פשוט. פשוט כמו וואליד. הם מנסים להרים אותו, הוא לא נותן להם. הוא נושא נאום פרידה יבש כמו השמש. תודה לכולם, הוא אומר. תודה לשחקנים, תודה לצוות, תודה למועדון, תודה לקהל. חמישה אוהדים וציפור לא מזילים דמעה, השחקנים ממשיכים לשחק.
קצת פחות משעה ונגמר העסק, תם האימון האחרון בקריירה של בחור בן 39. השחקנים האחרים עוד עושים שחרור, צוחקים ומחכים לארטיקים שאחרי. השער נפתח, וואליד נכנס לחדרי ההלבשה. אוהדת מוכרת מנסה את מזלה. יש אירוע של האוהדים פה קרוב, היא אומרת. כולם מחכים לך, בוא. באדיר לא מתבלבל. לא נראה לי, ענה בנימוס. גם ככה אני מבואס.
כשהוא בדרך לאוטו והחוצה ממתחם חודורוב – אולי בפעם האחרונה - אני שואל מדוע הוא נפרד כך, מדוע כל כך שקט, כל כך זניח. למה לא מול 14 אלף איש שצועקים את שמו. הוא נכנס לפוקוס ועונה ברצינות ובהתרגשות. מי שאומר את זה כנראה ממש לא מכיר אותי, הוא משיב. ככה גדלתי, מהבית, זה חינוך. אני לא מחפש את הדברים האלה, זה לא מעניין אותי.
מתי באמת החלטת?
"כבר בתחילת העונה ידעתי".
ואיך היה האימון האחרון?
"נהנתי, נהנתי מהכול".
תישאר בכדורגל?
"לא".
לא רוצה לחנך את הדור הצעיר?
"זה קשה מדי".
למה הכי תתגעגע?
"לכלום. זו היתה העבודה שלי וממחר כבר לא".
אנחנו מאבדים הערב שחקן ענק, מהכדורגלנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. שחקן של היכל התהילה, של סרט דוקומנטרי, של ספיישל בטלוויזיה, של רחוב קטן בכפר קאסם ובפתח תקוה ובחיפה ובתל אביב
בין דוידוביץ' ובקהאם ופרגוסון וסקולס, באדיר ניסה ללכת הכי בשקט שאפשר. בלי הצהרה ובלי משחק פרידה ובלי מסיבת עיתונאים ובלי כלום. בהפועל מספרים שניסו לעשות לו טקס לפני הדרבי, אבל באדיר סירב ואמר שעוד לא החליט סופית. עכשיו, כשברור לנו שכן החליט, ברור גם שהוא פשוט ניסה להתחמק מהזרקור. אם היה יכול, היה יורד אחרי הדרבי ומשאיר פתק קטן בחדר ההלבשה, "אני זזתי, תודה וביי".
על הציר הזה נע וואליד באדיר בזמן האחרון. אנשים שנמצאים לידו בכל יום ויום אומרים שהוא שלם עם הפרידה מכדורגל, ואז מהמרים שהוא גמור מבפנים. הוא מתנהג כאילו העסק לא יחסר לו, אבל רואים שהוא יחסר. מה שבטוח, באדיר לא יודע להיפרד כמו שצריך. מה שבטוח יותר, אנחנו לא יודעים להיפרד ממנו. הפרידה הזו, בינתיים, שקטה מדי. זה מה שהוא רוצה, אבל זה לא בסדר שזה מה שהוא מקבל.
אז הנה הפרה קטנה של השקט, וסליחה, וואליד, אם זה עושה לך רע.
אנחנו מאבדים הערב שחקן ענק, מהכדורגלנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. שחקן של היכל התהילה, של סרט דוקומנטרי, של ספיישל בטלוויזיה, של רחוב קטן בכפר קאסם ובפתח תקוה ובחיפה ובתל אביב. של שביל באמצע על שיער קצוץ, של פנים חזקות וידיים קשות ורגליים רכות. 21 עונות, חמש אליפויות, חמישה גביעים, קפטן. 74 הופעות בנבחרת. למי יש יותר? לאריק בנאדו, ליוסי בניון, לאלון חרזי, לאמיר שלח, לאבי נמני, לאייל ברקוביץ', לטל בנין, לניר קלינגר, וזהו. וגם ברשימה המכובדת הזו, באדיר תופס מקום טוב בצמרת.
"כל שחקן כדורגל צעיר שרוצה ללמוד מקצוענות מהי, שיילך בדרכו של וואליד באדיר. בגישה, במחויבות, באהבה למשחק, בווינריות. זה בן אדם צנוע, בן אדם עם אופי. כשאני פונה לדור הצעיר, אני מפנה לוואליד. הכול כבר בפנים" . גוטמן (צילום: ברני ארדוב)
באדיר הסביר שם בבלומפילד שלא ישן כבר שבועיים, שההחלטה נפלה ושהוא שלם איתה. הוא התרגש משמחה שנזכר בקריירה ומעצב שנזכר במה ש"הקבוצה השנייה" עשתה לו כרגע. איזה משחק נורא הוא קיבל כמשחק אחרון בבלומפילד. אבל הרי באדיר אף פעם לא חיפש את הטקסיות הזו. תשאלו כתבים שמסקרים את הפועל תל אביב – נדיר עד בלתי אפשרי שיענה לטלפון. תשאלו שחקנים בהפועל תל אביב מתי תפסו אותו בטלפון בעצמם.
באדיר קורא לכדורגל עבודה, וכך הוא גם מתייחס אליו. בא, מתאמן, משחק, תחבושות, משקה איזוטוני, מקלחת, הביתה. 530 הופעות ליגה – מקום שלישי בכל הזמנים; 67 הופעות בגביע אופ"א על גלגוליו – מקום רביעי בכל הזמנים. ולמרות שהיכולת קצת דעכה, באדיר עדיין פורש בשיא. הוא פורש כשהוא שחקן הרכב בקבוצה גדולה. הוא פורש כמודל לחיקוי. "מבחינתי", אומר מאמן נבחרת ישראל אלי גוטמן, "כל שחקן כדורגל צעיר שרוצה ללמוד מקצוענות מהי, שיילך בדרכו של וואליד באדיר. בגישה, במחויבות, באהבה למשחק, בווינריות. זה בן אדם צנוע, בן אדם עם אופי. כשאני פונה לדור הצעיר, אני מפנה לוואליד. הכול כבר בפנים".
בעבודה, באדיר היה אחד העובדים המצטיינים. לפחות כלפי חוץ, לרגע לא נראה שניסה לדאוג רק לעצמו. הוא תמיד עשה מה שצריך. כך שינה תפקידים בקריירה – מחלוץ לקשר לבלם, וכך הצליח להיות שחקן מוביל כמעט בכל מקום שבו דרך. בהפועל תל אביב בכלל. "הוא לא נואם גדול כמו מל גיבסון בלב אמיץ", אמר עליו העונה אחד השחקנים, "אבל הוא מנהיג". ומנהיג מעוטר. בתקופתו בחיפה אסף ארבע אליפויות בחמש עונות, בהפועל הוסיף שישה תארים בשמונה שנים.
והערב בקרית אליעזר, זה הסוף. קריירה שהתחילה ב-1992. שער הבכורה היה מול מכבי חיפה (23 באוקטובר, 1993), ולכו תדעו, אולי גם שער הסיום. ביניהם היו שערים חשובים בדרבי של מלאבס, ושער באולד טראפורד, ושערים בליגת האלופות עם חיפה, ודאבל היסטרי עם הפועל תל אביב. בכל מקום מתוקן, המשחק הזה, באדיר נגד דוידוביץ' בקרית אליעזר, היה ממונף לקרנבל מתוקשר ולאצטדיון מפוצץ ומוקיר. לפחות לגבי דוידוביץ', אפשר לסמוך על מכבי חיפה שיהיה שמח. בנושא באדיר, הפועל תל אביב תעמוד למבחן. זה מועדון שבלשון המעטה לא נפרד יפה מאגדות העבר, עד שקשה לזכור שחקן גדול שעוזב בטוב ובכבוד עילאי. באדיר עוזב הכי טוב שאפשר, ובהפועל חייבים להפגיז בפרידה איתו, לעשות משהו בלתי נשכח. וכשהוא יגיד "לא, תודה", בהפועל צריכים לא להתייחס ולעשות בכל זאת.
"הוא לא נואם גדול כמו מל גיבסון בלב אמיץ", אמר עליו העונה אחד השחקנים, "אבל הוא מנהיג". ומנהיג מעוטר. בתקופתו בחיפה אסף ארבע אליפויות בחמש עונות, בהפועל הוסיף שישה תארים בשמונה שנים
"תן לי את המרפסת הזאת. זה החיים שלי. הילדות, האישה והפועל. לא צריך יותר", אמר בראיון למעריב יום לאחר הדאבל ב-2010. זהו, בחורצ'יק. יש לך את כל המרפסת שאתה צריך. תעשה חיים, ותנסה בכל זאת להתגעגע. אנחנו נתגעגע מאוד.
בסבוסה די.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
