אתה אלישע עמדת על אותם קווים ב 2.5.1998 ביום השחור של הכדורגל הישראלי.
היום כמעט מוט ברזל ופגע בראשך בדיוק על אותם קווים בו התרחש הפשע.
הפשע שלא הודית בו מעולם,ושמך לא שורבב לפרשה,ושמך לא נדבק בה.
אני מאחל שעוד הערב תפוטר,לילה טוב.
ומאז מה שהיה לך להגיד זה שאינך מכנה את המשחק ההוא משחק השרוכים:
ציטוט:
אלישע: "אני לא קורא לזה 'משחק שרוכים."' ...
איתן טייב מספר :"היו צריכים שעיר אחד לעזאזל, וזה הספיק להם. אני מאוד מפרגן לאלישע, אבל אני יכול לומר שבכל הראיונות שהוא נתן במשך השנים, ציפיתי ממנו לסוג של חיבוק. הוא אחד שהמילה החזקה שלו יכולה היתה להסביר שכל מה שקרה אז התרחש בספונטניות, ללא תכנון מוקדם."
אלישע: "אני רואה את הסיפור ההוא כנורמות קלוקלות של הכדורגל, לא כמשהו טיפוסי לבית שאן. לא היה שם משהו שלא ראינו עוד קודם או מאז. אני לא יודע מה היה . ישראל היא מדינה קטנה, ואם חיפשו משהו לא כשר במשחק ההוא ולא מצאו, אז כנראה שבאמת לא היתה מכירת משחק או תכנון מראש. אני לא יודע אם השחקנים נלחצו או לא, אני רק יודע שבדקות האחרונות הם התבטלו בפני בית"ר וזה לא היה תקין."
לא התערבת.
"מה יכולתי לעשות. השופט הוסיף זמן בלי סוף, והקהל של בית"ר עמד על הקווים והפעיל לחץ משלו. היתה תנועה חד סיטרית לכיוון השער שלנו, אבל לא חשבתי באותו רגע שיש משהו לא תקין. עשיתי חילופים טובים. מאיר מליקה נכנס ואלמוג חזן השווה."
בערב ישבה כל המדינה וראתה קטעים מהמשחק. איך הרגשת?
"לא ראיתי בטלוויזיה. לא רציתי לראות."
http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/938/372.html