פורום השדים האדומים

תיאו הכלב שלי בא לעולם ב-1 באפריל 2008. אני זוכר שקיבלתי אותו לידיים בגיל שבועיים. הוא היה בגודל כף היד שלי, אולי 2 קילו אחרי ארוחה טובה. עברו כמה שנים, תיאו כבר מתקרב לגיל 4, הוא התבגר, השמין, חצה בגאון את 20 הקילוגרמים והתאהב בחיים היפים. הוא הכלב הכי אינפנטיל שאני מכיר, מפונק מאוד כי יש לו אבא מפנק, ועדיין הוא הספיק לגלות סימני בגרות בשנה האחרונה. רק שבוע לפני יום ההולדת השלישי שלו תיאו החל להרים רגל כשהוא משתין. וגם זה מדי פעם. תיאו הוא כלב מבסוט, הוא נולד לעולם טוב שדואג לו ומרוכז סביבו. הוא חושב, בעיקר מרגיש ומבין, שהוא מרכז העולם. הוא צודק. תיאו כלב אופטימי, תמיד מלא במצב רוח טוב ומלא רוח חיים. עושה הרבה קולות, מצייץ, נובח, מגעגע, משהק. הכל.

יש לכל זה הסבר אחד פשוט. תיאו לא יודע טעמו של הפסד בדרבי. מאז שנולד עברו קרוב ל-1,400 יום ובאף אחד מהם מכבי לא ניצחה בדרבי. והיו כבר עשרה כאלה.