http://www.globes.co.il/news/article.as ... 1000685539"0-0 זו לא טרגדיה"
קורה לכם לפעמים שאתם קוראים או רואים מישהו שמלהג על הדבר האדיר והעוצמתי הזה שנקרא "DNA של מועדון"? תעצרו: מדובר בקלישאה. כי האם באמת יכול להיות DNA למועדון שמחליף מאמנים, מהתקפיים להגנתיים או להיפך; או מחליף שחקנים באופן שמשנה לחלוטין את הקבוצה?
הדוגמה האחרונה לעניין הזה היא הפועל ת"א. גם אתמול קראו חלק מאוהדי הפועל ת"א לדרור קשטן להתפטר אחרי ה-0-0 עם הפועל חיפה. לאחר המשחק, אמר קשטן במסיבת העיתונאים שזה לא מעניין אותו, ושהוא "מתעסק רק בלעבוד". שהתיקו העלוב עם הפועל חיפה הוא "לא טרגדיה". אז למה בכל זאת קוראים אוהדי הפועל לקשטן להתפטר, ועוד אחרי פתיחת עונה פנטסטית של 14 מ-18 נקודות אפשריות? כי מבחינתם דווקא יש טרגדיה ענקית: היעלמותו של הכדורגל מהעיניים שלהם.
באופן הכי אנושי מבחינתם, אוהדי הפועל עורכים השוואות בעיקר עם הדבר האחרון שהם זוכרים - השנתיים האחרונות של גוטמן. האליפות, שני הגביעים, הצ'מפיונס ליג. אבל יותר מכך: הכדורגל השוטף והאסתטי שבא יחד עם התארים. קשטן כבר לא יוכל להיות גוטמן, כי כנראה שאפילו גוטמן עצמו לא היה מצליח להתמודד כראוי עם ניתוח המעקפים שנעשה לסגל של הפועל בקיץ. מדובר על קבוצה שונה לחלוטין.
מבחינת אוהדי הפועל שצועקים לקשטן "תתפטר" וזורקים לו מהיציעים הערות לא מחמיאות על גילו המופלג, זה כמובן לא משנה. מבחינתם קשטן כבר לא יוכל להיות גוטמן, דמארי לא יהיה שכטר, אדל לא יהיה אניימה, ומחמוד עבאס לא יהיה ורמוט.
איך כל זה קשור ל-DNA של מועדון? האוהדים חובבי ה-0-1 הקטן, רצוי מאופסייד, אלו שגדלו על מורשות הבונקרים והביצורים של דוביד שווייצר, דורשים כעת משהו אחר. ה-DNA של הפועל התהפך בתוך שנתיים בצורה קיצונית. המועדון כבר לא מצליח לקבל בשלוות נפש כדורגל מכוער.