פורום השדים האדומים

כשבערב אחד הפועל מנצחת מכבי מפסידה מכבי מפסידה ושלי מנצחת כשכל זה קורה בערב אחד. אז יותר מתמיד אני כל-כך מתגעגע לעלי מוהר ז"ל

מתנצל בפני הצעירים, זה בעיקר למי שזוכר את הדאבל של 99 ואת מה שעלי מוהר כתב עליו..

אם כבר עלי מוהר..

"...אבל ההנאה האמיתית מתרחשת דווקא לאורך העונה, בעשרות בקרים אפורים של תחילת שבוע, בקרי ראשון או שני עם כל תוגותיהם הידועות, כשהאדם קם בהם להתייצב בפני שבוע חדש, ובדרך, כדי לאזור עוז, הוא נוטל ליד, עם הקפה, את מדור הספורט לעיין בו. בימינו, מה לעשות, מדור הספורט שבעיתון אינו מחדש הרבה. את השערים כולם ראית עוד אמש, בטלוויזיה, והדיווח על מהלכי המשחק רחוק מלהיות המקור היחיד למידע אודותיו. האטרקציה העיקרית במדור היא הטבלה עצמה, שבטלוויזיה תמיד מראים אותה בקיצור רב מדי, או לפחות כך נדמה לך בשבוע שבראשה ניצבת הפועל. קשה להסביר איזה חומר קריאה מעניין היא טבלה שהפועל בראשה. העונה היו די הרבה שבועות שבהם חזינו במראה הזה, שבעשור האחרון היה נדיר כל כך, ובכל השבועות הללו היתה הטבלה פשוט תענוג צרוף. אפשר לעיין בה בנחת, לסקור, לבדוק, ובעצם ממש לקרוא. הנה,למשל, הפועל במקום הראשון. כמה נאה גרפית השם הזה – הפועל תל אביב – כשהוא מוצב למעלה ואוויר פסגות צח של נייר לבן מעליו. הבא נראה גם כמה שערים הבקיעה הקבוצה וכמה ספגה, וכמה משחקים ניצחה בבית וכמה בחוץ… אחר כך יש פנאי לעבור ולראות היכן ממוקמות שאר הקבוצות. למשל מכבי. מדי פעם נעים לנסות לחשב אם היא יכולה תיאורטית לעבור את הפועל או לא, ואחרי סיומם של חישובים חשובים אלה חוזרת העין למעלה, כאילו כדי להיות בטוחה. אבל כן, זה נכון, הפועל תל אביב בראש, שחור על גבי לבן. כמה פשוט המראה הזה. כמה טבעי. כאילו הכל בא לפתע על מקומו הראוי. כאילו שוב יש סדר בעולם. כאילו שוב יש בו היגיון, וטעם וצדק. הטבלה לא משקרת".

אם כבר עלי מוהר..

"...אבל ההנאה האמיתית מתרחשת דווקא לאורך העונה, בעשרות בקרים אפורים של תחילת שבוע, בקרי ראשון או שני עם כל תוגותיהם הידועות, כשהאדם קם בהם להתייצב בפני שבוע חדש, ובדרך, כדי לאזור עוז, הוא נוטל ליד, עם הקפה, את מדור הספורט לעיין בו. בימינו, מה לעשות, מדור הספורט שבעיתון אינו מחדש הרבה. את השערים כולם ראית עוד אמש, בטלוויזיה, והדיווח על מהלכי המשחק רחוק מלהיות המקור היחיד למידע אודותיו. האטרקציה העיקרית במדור היא הטבלה עצמה, שבטלוויזיה תמיד מראים אותה בקיצור רב מדי, או לפחות כך נדמה לך בשבוע שבראשה ניצבת הפועל. קשה להסביר איזה חומר קריאה מעניין היא טבלה שהפועל בראשה. העונה היו די הרבה שבועות שבהם חזינו במראה הזה, שבעשור האחרון היה נדיר כל כך, ובכל השבועות הללו היתה הטבלה פשוט תענוג צרוף. אפשר לעיין בה בנחת, לסקור, לבדוק, ובעצם ממש לקרוא. הנה,למשל, הפועל במקום הראשון. כמה נאה גרפית השם הזה – הפועל תל אביב – כשהוא מוצב למעלה ואוויר פסגות צח של נייר לבן מעליו. הבא נראה גם כמה שערים הבקיעה הקבוצה וכמה ספגה, וכמה משחקים ניצחה בבית וכמה בחוץ… אחר כך יש פנאי לעבור ולראות היכן ממוקמות שאר הקבוצות. למשל מכבי. מדי פעם נעים לנסות לחשב אם היא יכולה תיאורטית לעבור את הפועל או לא, ואחרי סיומם של חישובים חשובים אלה חוזרת העין למעלה, כאילו כדי להיות בטוחה. אבל כן, זה נכון, הפועל תל אביב בראש, שחור על גבי לבן. כמה פשוט המראה הזה. כמה טבעי. כאילו הכל בא לפתע על מקומו הראוי. כאילו שוב יש סדר בעולם. כאילו שוב יש בו היגיון, וטעם וצדק. הטבלה לא משקרת".

אם כבר עלי מוהר..

"...אבל ההנאה האמיתית מתרחשת דווקא לאורך העונה, בעשרות בקרים אפורים של תחילת שבוע, בקרי ראשון או שני עם כל תוגותיהם הידועות, כשהאדם קם בהם להתייצב בפני שבוע חדש, ובדרך, כדי לאזור עוז, הוא נוטל ליד, עם הקפה, את מדור הספורט לעיין בו. בימינו, מה לעשות, מדור הספורט שבעיתון אינו מחדש הרבה. את השערים כולם ראית עוד אמש, בטלוויזיה, והדיווח על מהלכי המשחק רחוק מלהיות המקור היחיד למידע אודותיו. האטרקציה העיקרית במדור היא הטבלה עצמה, שבטלוויזיה תמיד מראים אותה בקיצור רב מדי, או לפחות כך נדמה לך בשבוע שבראשה ניצבת הפועל. קשה להסביר איזה חומר קריאה מעניין היא טבלה שהפועל בראשה. העונה היו די הרבה שבועות שבהם חזינו במראה הזה, שבעשור האחרון היה נדיר כל כך, ובכל השבועות הללו היתה הטבלה פשוט תענוג צרוף. אפשר לעיין בה בנחת, לסקור, לבדוק, ובעצם ממש לקרוא. הנה, למשל, הפועל במקום הראשון. כמה נאה גרפית השם הזה – הפועל תל אביב – כשהוא מוצב למעלה ואוויר פסגות צח של נייר לבן מעליו. הבה נראה גם כמה שערים הבקיעה הקבוצה וכמה ספגה, וכמה משחקים ניצחה בבית וכמה בחוץ… אחר כך יש פנאי לעבור ולראות היכן ממוקמות שאר הקבוצות. למשל מכבי. מדי פעם נעים לנסות לחשב אם היא יכולה תיאורטית לעבור את הפועל או לא, ואחרי סיומם של חישובים חשובים אלה חוזרת העין למעלה, כאילו כדי להיות בטוחה. אבל כן, זה נכון, הפועל תל אביב בראש, שחור על גבי לבן. כמה פשוט המראה הזה. כמה טבעי. כאילו הכל בא לפתע על מקומו הראוי. כאילו שוב יש סדר בעולם. כאילו שוב יש בו היגיון, וטעם וצדק. הטבלה לא משקרת".

אם כבר עלי מוהר..

"...אבל ההנאה האמיתית מתרחשת דווקא לאורך העונה, בעשרות בקרים אפורים של תחילת שבוע, בקרי ראשון או שני עם כל תוגותיהם הידועות, כשהאדם קם בהם להתייצב בפני שבוע חדש, ובדרך, כדי לאזור עוז, הוא נוטל ליד, עם הקפה, את מדור הספורט לעיין בו. בימינו, מה לעשות, מדור הספורט שבעיתון אינו מחדש הרבה. את השערים כולם ראית עוד אמש, בטלוויזיה, והדיווח על מהלכי המשחק רחוק מלהיות המקור היחיד למידע אודותיו. האטרקציה העיקרית במדור היא הטבלה עצמה, שבטלוויזיה תמיד מראים אותה בקיצור רב מדי, או לפחות כך נדמה לך בשבוע שבראשה ניצבת הפועל. קשה להסביר איזה חומר קריאה מעניין היא טבלה שהפועל בראשה. העונה היו די הרבה שבועות שבהם חזינו במראה הזה, שבעשור האחרון היה נדיר כל כך, ובכל השבועות הללו היתה הטבלה פשוט תענוג צרוף. אפשר לעיין בה בנחת, לסקור, לבדוק, ובעצם ממש לקרוא. הנה,למשל, הפועל במקום הראשון. כמה נאה גרפית השם הזה – הפועל תל אביב – כשהוא מוצב למעלה ואוויר פסגות צח של נייר לבן מעליו. הבא נראה גם כמה שערים הבקיעה הקבוצה וכמה ספגה, וכמה משחקים ניצחה בבית וכמה בחוץ… אחר כך יש פנאי לעבור ולראות היכן ממוקמות שאר הקבוצות. למשל מכבי. מדי פעם נעים לנסות לחשב אם היא יכולה תיאורטית לעבור את הפועל או לא, ואחרי סיומם של חישובים חשובים אלה חוזרת העין למעלה, כאילו כדי להיות בטוחה. אבל כן, זה נכון, הפועל תל אביב בראש, שחור על גבי לבן. כמה פשוט המראה הזה. כמה טבעי. כאילו הכל בא לפתע על מקומו הראוי. כאילו שוב יש סדר בעולם. כאילו שוב יש בו היגיון, וטעם וצדק. הטבלה לא משקרת".

אם כבר עלי מוהר..

"...אבל ההנאה האמיתית מתרחשת דווקא לאורך העונה, בעשרות בקרים אפורים של תחילת שבוע, בקרי ראשון או שני עם כל תוגותיהם הידועות, כשהאדם קם בהם להתייצב בפני שבוע חדש, ובדרך, כדי לאזור עוז, הוא נוטל ליד, עם הקפה, את מדור הספורט לעיין בו. בימינו, מה לעשות, מדור הספורט שבעיתון אינו מחדש הרבה. את השערים כולם ראית עוד אמש, בטלוויזיה, והדיווח על מהלכי המשחק רחוק מלהיות המקור היחיד למידע אודותיו. האטרקציה העיקרית במדור היא הטבלה עצמה, שבטלוויזיה תמיד מראים אותה בקיצור רב מדי, או לפחות כך נדמה לך בשבוע שבראשה ניצבת הפועל. קשה להסביר איזה חומר קריאה מעניין היא טבלה שהפועל בראשה. העונה היו די הרבה שבועות שבהם חזינו במראה הזה, שבעשור האחרון היה נדיר כל כך, ובכל השבועות הללו היתה הטבלה פשוט תענוג צרוף. אפשר לעיין בה בנחת, לסקור, לבדוק, ובעצם ממש לקרוא. הנה,למשל, הפועל במקום הראשון. כמה נאה גרפית השם הזה – הפועל תל אביב – כשהוא מוצב למעלה ואוויר פסגות צח של נייר לבן מעליו. הבא נראה גם כמה שערים הבקיעה הקבוצה וכמה ספגה, וכמה משחקים ניצחה בבית וכמה בחוץ… אחר כך יש פנאי לעבור ולראות היכן ממוקמות שאר הקבוצות. למשל מכבי. מדי פעם נעים לנסות לחשב אם היא יכולה תיאורטית לעבור את הפועל או לא, ואחרי סיומם של חישובים חשובים אלה חוזרת העין למעלה, כאילו כדי להיות בטוחה. אבל כן, זה נכון, הפועל תל אביב בראש, שחור על גבי לבן. כמה פשוט המראה הזה. כמה טבעי. כאילו הכל בא לפתע על מקומו הראוי. כאילו שוב יש סדר בעולם. כאילו שוב יש בו היגיון, וטעם וצדק. הטבלה לא משקרת".