פורום השדים האדומים

כל הכבוד שנוגעים בעניין הזה ,למרות שאני לא מסכים ב 100% עם המסקנות ,יש הרבה אמת במה שכתוב .
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4128308,00.html
1. איל ברקוביץ': הצבעוני
אני יודע שרבים מכם מרימים עכשיו גבה, אבל רק רגע, תנו להסביר. ברקוביץ' רחוק מלהיות רהוט, הוא מגלומן בהתגלמותו, קשקשן לשם הקשקוש וילדותי ברמות שגם פעוטות חובבי כדורגל יחושו לעיתים מבוכה. אבל יחסית לאחרים, הוא היחיד שיכול להיות גם מעניין.
לאיל יש חוש הומור (מצרך שממרבית פרשנינו לא תוציאו גם באיומי אקדח), הוא מדבר דוגרי, כמו שביבי אומר, ולפחות איתו העסק לא משעמם. בקיצור, איל הוא שכונה, וזה מתלבש הכי טוב על התמונות השכונתיות שאנחנו רואים. זה סוד קסמו של הקוסם שהפך לסוג של ליצן. אני משוכנע שגם לואיס פרננדז הוא פרשן שיהיה משעשע לשמוע, ובכל מקרה, כל עוד השניים האלה ידברו ולא יאמנו את הנבחרת, לא ייגרם לנו שום נזק.

ניר לוין. מחפה על הצנוניות, במקצוענות ורהיטות (צילום: יועד כהן)

2. ניר לוין: המקצוען
ההיפוך הגמור מאיל. הוא מקצוען, רהוט, מתכונן היטב לשידור, ובניגוד למרבית הקולגות שבתחתית הדירוג, לא אינטרסנט. לוין מלווה את השידור, לא נוטה לברברת מיותרת, ופרט לצנוניות מסוימת יש לו רק בעיה מעיקה אחת: כשהוא מפרשן משחקים של ישראלים שמשחקים באירופה, הוא נוטה לפרגן להם הרבה מעבר למשקלם הסגולי בקבוצה.

3. עודד מכנס: העדין
עוד אחד שנעים לשמוע, מדבר לעניין, לא מתלהם ולא מתיימר לעשות עלינו רושם שהוא מבין יותר מכולנו. מצד שני, עודד, כמו שהיה על המגרש, הוא לפעמים עדין מדי ויעדיף לא להיכנס לבורות ולמהמורות. כמו את יורם ארבל, גם אותו לא הייתי שולח למשחק השרוכים.

4. אייל לחמן: הידען
מבחינת ידע ומקצוענות, זה האייל שהיה אמור לעמוד בראש הרשימה. לחמן הוא לא רק מרצה מוערך בבית הספר למאמנים, הוא גם ידען ששולט בכדורגל העולמי באופן מעורר השתאות ומכיר את הרקע של אחרון שחקני הסגל בשרלרואה.
הבעיה הגדולה שלו היא בנטייה שלו להתלהב, להגזים, וכשמדובר בליגה שלנו - גם ללקק. כשאתה שומע ממנו "ענק", "גדול" או "אדיר", זה עובר איכשהו כשמדובר בנאני או בפברגאס, אבל כשאותם סופרלטיבים מולבשים על מגן שעלה מהנוער בהפועל עכו או במכבי ת"א, זה מביך.

5. זאב זלצר: המרדים
בניגוד גמור לפרננדז ולברקוביץ', כאן עדיף היה שיאמן ולא יפרשן. זלצר הוא המקצוען מס' 1 ברשימה שלנו, אבל כריזמה, בניגוד לצנון, אי־אפשר לקנות במכולת. יש לו גם נטייה מוגזמת להיכנס לזוטות (כמו האם הצהוב היה במקום או לא?), וכשהוא מפרשן משחקים של הלגיונרים לעיתים יש תחושה שכל המשחק סובב סביבם (פרובינציאליות בה חוטאים לצערנו כל פרשנינו).
בקטגוריה הרצינית־מדי של זלצר נמצא גם פרשן הבונדסליגה המקצוען משה מאירי, מאמן עבר ופקיד בכיר בקופת חולים. לא פלא שהצפייה בשידור היא חווייה מתמשכת שמזכירה תור לרופא.

6. ג'ימי טורק: המובן מאליו
זה נכון, הוא לא מזיק, אבל כמו תומר קשטן, גם הוא שייך לז'אנר הפרשנים שאומרים לנו בדיוק מה שאנחנו רואים. "הכדור לא מדויק, ולכן דמארי לא הגיע אליו", "איינוגבה זינק מצוין והדף", "אם נתניה רוצה לכבוש, היא חייבת לבעוט לשער" (במקרה של קשטן ג'וניור, תחליפו רק את דמארי באקווילאני, את איינוגבה בבופון ואת נתניה בפיורנטינה).

7. אלי אוחנה: האינטרסנט
מצד אחד רהוט ואינטליגנט באופן יחסי, מצד שני שחצן ואינטרסנט באופן מעשי. יש לו נטייה למשפטים ארוכים ומסורבלים, וכשחוש ההומור לא קופץ אפילו לביקור התוצאה ברורה: שעמום המחץ.

8. אלון מזרחי: המעופף
אצל האווירון אני תמיד שואל את עצמי: האם הוא מבין שכולם מסתלבטים עליו? כי האמת שזה ממש לא מגיע לו. אלון הוא לא רק בחור טוב, אלא גם חלוץ ענק, שהלוואי שהיה מקבל בנבחרת את הקרדיט שנותנים לו בטלוויזיה. הוא גם מתכונן ככל יכולתו לשידור, נטול־פניות (לפחות ביחס לחבריו כדורגלני העבר) ומאוד משתדל להיות מעניין. אבל כמו שבנאדם שלא יודע לכדרר לא יכול להיות שחקן, כך בנאדם שלא יודע לדבר לא יכול להיות פרשן. ובשתי מילים: הוצא מהקשרו.

9. שלמה שרף: היחצן
מבחינת רמת הניתוח ותדירות הקלישאות, הוא לא יספק לכם תובנות עמוקות יותר מאלו של זה שנמצא לפניו בדירוג, וגם בסגנון הדיבור אין הבדלים של ממש. הבעיה ששרף גיבור על אנשים שהוא מסוכסך איתם, ושומר של אלה שהוא מסתחבק איתם. אפשר אפילו לכתוב על זה מחזמר: שלמה המלך ושליימה היחצן.

10. איציק זוהר: היהיר
בניגוד לאלון מזרחי נטול הפלאברה, הרושם הוא שאיציק משוכנע שהוא שילוב של ברוך שפינוזה ואמנון אברמוביץ', עם נגיעות של מודי בר־און. כשלכל זה נוספת אינטרסנטיות ברמות קשות ושמירה על חברים, הנושא כבר ראוי לבדיקה של מבקר המדינה. ההערכה העצמית המופרזת הייתה גם הסיבה לכך שהקריירה שלו כשחקן לא ממש התרוממה. אבל בכדורגל לפחות היה לו כישרון.

11. דני נוימן: הסחבק
מה נותר עוד לומר על הפרשן שהגיע עד למונדיאל כדי לקבוע: "שם המשחק, מאיר, הוא הבקעת שערים", ושבאחד ממשחקי הליגה שלנו עלה על תגלית מסדר־גודל של ניוטון: "הכדור נע בערב מהר יותר".
מעבר לעילגות ולקלישאות, נוימן מתבטא כאחרון האוהדים, מקפיד לפרגן לחבריו ואוהב לספר בשידור: "דיברתי עם המאמן לפני המשחק, והוא אמר לי..." הלו, תחליט, אתה פרשן, סחבק או שדר קווים? אילו היינו מדינת ספורט מתוקנת, והייתה לנו תוכנית "פרשן נולד", דני לא היה עובר את השלב הראשון באודישנים.

12. שגיא כהן: הפטפטן
נכון, הוא אינטליגנט ורהוט, אבל כששתי התכונות הללו מצטרפות ליהירות, לפלצנות ולפטפטנות, התוצאה מזיקה לבריאות. שגיא הוא אלכימאי מחונן שמסוגל להפוך את חוויית הכדורגל למיגרנה. זה האיש שבמהלך כל משחק בצ'מפיונס או בליגה הספרדית, חברים מתקשרים אליי, כאילו שאני בית מרקחת תורן, ושואלים מה עושים עם כאב הראש הזה? אני מציע כמובן פתרון אחד: תורידו ווליום.
אנשים באים הביתה מהעבודה, פותחים טלוויזיה ורוצים ליהנות מכדורגל, שהוא סוג של בידור, ובמקום זה מקבלים הרצאות טרחניות בפילוסופיה.
שגיא מזהה מגמות טקטיות כבר בדקה השנייה, בונה תיאוריות ותוכניות משחק בהבל פה, נוזף בכוכבים הכי גדולים ביבשת, ולרגע אתה עלול לחשוב שהוא זה שהמציא את המשחק.
מעבר לכל אלה, יש לו בעיה לא פשוטה בדיקציה, וכשהוא מנסה להפעיל את חוש ההומור שאין לו הוא מתפרץ בצחוק מלאכותי ולצופה בא לבכות. כאשר גם השדרים שיושבים לצידו לא סותמים את הפה לרגע, קורה לך דבר בלתי נתפס. פתאום אתה מתגעגע לדני נוימן.

מסקנות והמלצות
על רקע שני השידורים שעימם פתחנו, ותריסר המופלאים שאיתם המשכנו, יש לי רעיון לערוצי הספורט השונים. כמו שפתחתם ערוצי HD, לשיפור איכות התמונה, בואו תנסו ערוץ LP (ללא פרשן), לשיפור איכות ההאזנה. אפילו בתשלום נוסף. אתם תראו איך הציבור יתנפל על זה.

עמיר פלג בכושר אדיר העונה
שוחט את הפרות הכי קדושות ומוכיח שגם במדור הספורט הנפוץ במדינה אפשר להיות נטול פניות.

מדוייק

עם כל הכבוד, ברקוביץ המטומטם לא יכול להיות בראש הדירוג גם אם הוא "מעניין".
מעניין ת'תחת. הוא מעצבן ולא ראוי לפרשן משחקים. אולי אצל אופירע הכלבלבה שלו.

אני לא אתפלא אם כששגיא כהן משדר משחקים של ברצלונה הוא עם הבולבול בחוץ, וכל מהלך יפה של אינייסטה או מסי הוא מביא עוד איזה שפשוף.

הדרוג שלי (שנואים)
1.נוימן
2.שגיא כהן
3.לחמן

ורק אחד שעוד אפשר לשמוע, ניר לווין

לא יודע למה, שגיא כהן מסתדר לי.

את נוימן לעומת זאת, כדאי לשחוט בחוצות העיר

איזה שטויות
היחידים שאפשר באמת לשמוע זה
1. הרוסי מצ'ארלטון - בפער אדיר על כולם !
2. עמיחי שפיגלר (או יונתן כהן) אני מדבר על הקירח , גם הוא פרשן מצויין.
כל השאר קשקשנים וממציאים נתונים באמצע שידור , חלק מעצבנים ובתחתית נמצא דני נוימן אחד שכבר אין מילים לתאר אותו.
הגבתי בבוקר כי התגובה נשלחת יותר מהר מאיר!

אני מסכים ש-4 האחרונים צריכים להיות אחרונים.
לא מסכים לגבי אלון מזרחי, אני חושב שהוא פרשן מצוין.

ולגבי עמיר פלג:

אומנם הם על תקן שדרים, אבל שני החבר'ה שאני הכי נהנה היום לשמוע מדברים ברקע של המשחק זה יונתן כהן ועמיחי שפיגלר...
מזמן כבר הגיע הזמן לעשות חילופי משמרות בעמדת הפרשנים!

אמת! אני מתחיל לחשוב שאני לא בסדר שאני לא שונא אותו...זו ממש מגיפה.

אני לא מסוגל לצפות במשחק שאייל ברקוביץ' מפרשן. יש לו כמה נקודות מעצבנות, פרט לכך שהוא בהמה ולכך שלצפות במשחק בפרשנותו זה כמו לשבת בחבר'ה עם איזה ערס מעצבן שמביך את כולם עם השטויות שהוא פולט. ברקוביץ' גאה לומר בכל פעם שהוא לא יכול להעיד על רמה של שחקן מבלי שראה אותו משחק. הוא בטוח שזה מעיד על המקצוענות שלו, כאשר לדעתי זה רק מעיד על כך שהוא אינו מוכן לשידור. כמו כן, להגיד על שחקן שהוא טוב אחרי שלוש-ארבע מסירות\דריבלים\בעיטות טובות למסגרת זה גם חוסר מקצוענות וגם לא חכמה גדולה. עוד משהו שמעצבן זה קמפיין הקידום העצמי שהוא עושה, כדי להראות בכל הזדמנות שהוא המועמד הטבעי ביותר לאימון הנבחרת.

הדירוג שלי של אותם ה-12:

1.שגיא כהן: תגידו מה שתגידו, כאב ראש או לא, אני אוהב את המימד ששגיא כהן מביא לחוויית הצפייה. בין אם הדברים שהוא אומר הם נכונים או שהם פרי דמיונו בלבד, אני אישית מאוד נהנה לשמוע אותם. הוא מאוד מקצועי וניכר שהוא אוהב את המשחק (כן,כן, גמירות, אינייסטה וכו' וכו')

2.אייל לחמן: אותו אני אוהב בעיקר בגלל ההתלהבות שלו מהמשחק והידע שהוא מפגין, תוך שילוב סיפורים אישיים מקריירת האימון שלו. יכול להיות שאני קצת משוחד בגלל ה"מחמאות לגילי ורמוט, שעוד במרכז המגרש מחליט לא להעיף את הכדור קדימה, אלא לעשות התקפה מסודרת... אביחי ידין וערן זהבי שנתנו ת'דם היום, ואחד מהם כבש ונתן את האות להתפרצות שמחה שאני לא זוכר הרבה שנים" (סליחה על הציטוט הלא מדוייק- איט'ס בין אה ווייל)

3.זאב זלצר: כן, לא הפרשן הכי כריזמטי אבל כאיש מקצוע הוא מפגין ידע רב ומעניק ניתוח מפורט של כל האספקטים השונים של המשחק.

4,5.עודד מכנס, אלון מזרחי: פרווה.

6.ניר לוין: פרווה מינוס... נוטה להתפרצויות מוזרות ולא קשורות.

7.ג'ימי טורק: בנאלי, כמו שמציין כותב הכתבה. די מרדים. ( )

8.איציק זוהר: מסכים לגמרי עם הכותב. זוהר מתיימר להשמע יותר חשוב ממה שהוא, כאשר הדברים שהוא אומר טריויאלים לחלוטין.

9.אלי אוחנה: פשוט סתם.

10.דני נוימן: כל מילה מיותרת, אבל לפחות הוא לא בהמה ועוד אפשר איכשהו להקשיב לו.

11.שלמה שרף: בכל פעם שהוא מדבר בשידור, עולה לפניי תמונה של הכרס שלו והפנים המזלזלות והשליליות. הקול הצרוד והזלזול שעולה מהטון שלו לא תורמים לחווייה.

12.אייל ברקוביץ

ג'ימי במקום מופרך.

לחמן, זלצר ומכנס. את האחרים אני פשוט לא מסוגל לשמוע.

מיכאל יוכין- אכן הגדול מכולם!

איך את לחמן אנשים מסוגלים לשמוע? הוא פשוט מבחיל וגונב דעת ברמות קשות.
בכלל, לא מסכים בכלל עם הרשימה הזאת, בטח כשאדון ברקו צריך להיות במקומות האחרונים.
כמו שאומרים, איש איש וטעמו.

רק בגלל סאלבה הברזילאי אני לפעמים מצליח לצפות בליגה הברזילאית, וזה וואחד כבוד.

הכי שנוא אצלי, זה ללא ספק אוחנה

חפרן יתר על המידה, לא נותן להירדם יחד עם השידור.

הקטע על שגיא כהן כל כך נכון שזה מטמטם.
מתחרה על המקום האחרון עם נוימן.

אני מניח שאנשים פה ירימו גבה, אבל הורסקי של ערוץ 1 או אחלה שדר.
כל אוהד חיפה שמסוגל לשדר ככה את המשחק האחרון של חיפה עם בני יהודה שעלה להם באליפות, קנה אצלי מקום של כבוד
להבדיל אלפי הבדלות מוייץ ששכח שהוא אובייקטיבי (והיה מצוין עד לפני עשור, עד התקרית עם אוהדי הפועל בדרך למשחק עם לוקומוטיב).

במשחק מול גנק
"אלישע איך זה קרה לנו , הגול שכל כך חיכינו לו לא הגיע"

אלון מזרחי פרשן מעולה

מסכים. מבין הרשימה הוא גם הכי נטול אינטרסים, שזה בעצם מה שהופך את רובם לבלתי נסבלים.

ובלי קשר לפרשנות ושידורים, כל חלוץ שהוא נגע בו שידרג את מעמדו ויכולתו בארבע דרגות (מי ששם לב סהר התחיל לכבוש כשהתחיל להתאמן איתו וסיים לכבוש כשההנהלה החליטה שזה מיצה את עצמו). הלוואי והיו נותנים לו משרה של קבע בצוות האימון של המועדון, אבל אי אפשר לצפות מהם לחשיבה כזאת מופרכת של לשלם למישהו עכשיו כדי לקצור את הפירות בהמשך.

בעבר היה את ניצן שירזי שהוא פרשן מעולה...

לא יודע מה אתכם,אני ממש מבסוט על אלון מזרחי,גם ניר לוין בסדר,גם הפרשן של הליגה הרוסית תמיד מדבר לעניין.

כל השאר לא כל כך שווים התייחסות.

הייתי הופך את הסדר של שלושת האחרונים, אבל לגבי השאר אני מסכים. לגבי שגיא כהן, לשמוע אנשים אינטיליגנטים, שיודעים לדבר, זה לפעמים כיף גם אם הם לפעמים מדברים שטויות. לגבי האחרונים ברשימה, דני נוימן הוא אחרון כי הוא גם אידיוט, גם אינטרסנט, וגם סתם מעצבן, בעוד ששרף וברקוביץ' הם רק אידוטים ואינטרסנטים.

ברקו נורא משעשע. לא מבין מה רוצים ממנו.

שגיא מעולה אבל לא מתאים לכל אחד - ובפרט לא מבחינה שיכלית כולל הקשב שנמצא בהדרדרות בדור הצעיר. דור המשתמש לא תמיד בהצדקה בביטוי "חופר".
יש כאן התמודדות בין דורית בניגוד לפסילה של שדרן. מקבל את הדרישה של הדור הצעיר למסרים קצרים. אלא שבמקרים רבים זו בעצם שטחיות ו/או בעיית קשב חלקית.

ברקוביץ מצטיין בראיית משחק נדירה ומהירה להפליא. ומוסיף הרבה.
מצד שני הפרשנות שלו היא אינטרסנטית-מבחילה במקרים רבים מה שמוריד מאיכותה.
האם לאהוב את הסגנון האישי שלו ? זה כבר משהו אישי.

אשר לאחרים:
טורק לפעמים בקושי שדר ולא פרשן. חלק גדול מדבריו הם המובן מאליו שכל ילד בכיתה ה יכול להגיד בלי קושי.
אוחנה אנטיפטי ואינטרסנט וזה לא קשור ליחס אישי שלי אליו. חוץ מזה פרשן בינוני שלא מוסיף הרבה.
נוימן שקוע מעל לצואר בסימפטיות ובאנטיפיות אישיו. בלתי נסבל שעדין "פרשן".
זלצר אמם יבש, אבל מטובי הפרשנים.

לטעמי לפחות נוימן צריך להיות מקום אחד למטה ולא משנה את מי הוא מחליף.

ללא קשר עלה לי בראש רגע אחד מתקתק שבו תיארתי את אותו שער קסום בדקה ה92 בטדי ובכיסא הפרשן במקום אייל לחמן יושב הפרשן דני נוימן, איזה מדהים רגע מרגש זה יכול היה להיות.