פורום השדים האדומים

(טקסט קצר שחיברתי לפני כמה חודשים, ונתקלתי בו במקרה:)


בהליכה מתחנת הרכבת לכיוון האיצטדיון של נינרברג הרגשתי בטוח. מעין בטחון עצמי טבעי של ישראלים בחו"ל, גם כשהם נמצאים במקום מסוים בפעם הראשונה. המעיל נפתח לרווחה, חושף את אחד מהצעיפים המשובחים ביותר שהוציאו אולטראס סט פאולי. זו כמובן היתה טעות מרה: בגרמניה, אף-אחד לא ייגע בך אם אתה "סתם" אוהד עם צעיף או דגל של המועדון שלך, אבל צעיף אולטראס מלמד על שייכות לקבוצה מאורגנת, כזו שנמצאת תמיד בתחרות עם מקבילות דומות, לעתים קרובות תחרות אלימה. לא חלפו שתי דקות, ומיד הקיפו אותי עשרה חבר'ה מאולטראס נירנברג. אני, בידי האחת בקבוק קולה ובשניה צעיף של אולטראס הפועל שהבאתי במתנה לידידה טובה אחרי הגיחה שלי למשחק האימון של האדומים מול מכבי חיפה, והם, עשרה מקררים עם אגרופים קמוצים. זה נגמר טוב, יחסית, אני שלם, מינוס צעיף.

יום לפני המשחק, תפסתי את אלמוג כהן משתעמם בפייסבוק ואיחלתי לו להבקיע שלושער, אבל שסט פאולי תנצח 4:3. הוא לא קנה את הדיל, ו-וואלה, בדקה ה-16 למשחק, כשנירנברג כבר היתה ביתרון 0:3, הבנתי כבר טוב יותר את החוש העסקי של הבחור.
מדהים לראות כמה אוהבים אותו שם, את כהן. מחיאות כפיים סוערות בכל חילוץ כדור מוצלח, סטנדינג אוביישן של איצטדיון שלם בחילוף. "אלמוג! אלמוג!", צעקתי לו כשהוא עבר ליד היציע שלנו, אבל כמו כוכב גדול, הוא העמיד פנים שהוא לא שומע. ביציע האולטראס שלהם (אחד הטובים בגרמניה), אפשר גם היה לזהות בקלות לפחות שני דגלי ישראל. המחזה אגב, קצת אבסורדי: אולטראס נירנברג אימצו לעצמם מעין קטע דבילי של הזדהות עם מדינות הדרום בארה"ב. למה? כי נירנברג ממוקמת בדרום גרמניה. בסמוך לדגלי ישראל, התנופף לו דגל ענק של מדינות הקונפדרציה במלחמת האזרחים של ארה"ב. הנירנברגים טוענים שמדובר באקט של הזדהות עם המורד, אבל לדגל הזה כיום יש קונוטציות פוליטיות אולטרא-גזעניות (עליונותו של האדם הלבן), ובעיני רבים הוא כמעט כמו צלב קרס.

5:0 לנירנברג וכאב ראש עצבני במיוחד ליוו אותי בחזרה למינכן, ביחד עם עוד חמישה חבר'ה מסט פאולי. אם חשבנו שהיום המחורבן הסתיים, הרי שברגע שהרגליים שלנו נגעו ברציף, התברר אחרת: 300 אולטראס האנזה רוסטוק מהליגה השלישית, אולי הקהל הטוב ביותר כיום בגרמניה והיריב השנוא ביותר של סט פאולי, קידמו את פנינו במטר של קללות ונאצות. הם היו במצב רוח טוב, אחרי 4:1 במשחק ממש על הגבול עם אוסטריה, כשנותרות להם בסך הכל עוד 13 שעות נסיעה ברכבת. "ככה זה כשאתה ממזרח גרמניה", הסביר לי יונאס, "כשאין עבודה אפשר לבזבז 30 שעות בדרכים בשביל משחק כדורגל בליגה השלישית...".

"מצטער אח", כתב לי באותו הלילה אלמוג כהן בפייסבוק.
"תגיד, למה לא ענית כשקראתי לך מהיציע של סט פאולי?", השבתי בחזרה.
"אה! זה היית אתה? תגיד – למה לא הבאת גם איזה דגל ישראל?"

מה ספר מה נגמר עם האולטרס של נירנברג,איך הם עזבו אותך?

חשבתי כבר שאלמוג כהן ראה את הצעיף של הפועל והציל אותך מהאולטרס של נירנברג
אבל גם הסיום שלך היה בסדר

שום דבר לא קרה. לא היה טעם להתנגד בשביל צעיף והם גם לא מהז'אנר של אוהדי בית"ר שיהנו מיחסי כוחות של עשרה מול אחד, והסתפקו בצעיף.

ענק,
באוגוטסט אני בברלין, תצעק לי גם = )