עובדיה כתב:
מישהו יכול להביא לפה את הטור של ניר צדוק בהארץ?
[URL="https://www.haaretz.co.il/sport/opinions/.premium-1.9236082?utm_source=App_Share&utm_medium=Android_Native&utm_campaign=Share"]
source
[/URL]
ציטוט:
פרשנות | קל לשנוא את ערן זהבי. הוא הרוויח את זה ביושר. אבל אי אפשר לחיות בלעדיו
ווילי רוטנשטיינר הבין, אולי בלית ברירה, שלמרות הריב המכוער עם מואנס דאבור במחצית, אין לו את הלוקסוס לוותר על הכוכב שלו. ואולי יותר מזה: שהמהומה הזאת היא כל מה שערן זהבי היה צריך כדי לקפוץ מהטרמפולינה ולחולל מהפך גדול מול סלובקיה
ניר צדוק
08:00| עודכן ב: 11:58
בירידה להפסקה בניצחון 2:3 של נבחרת ישראל על סלובקיה, כשהיא בפיגור 2:0, ערן זהבי ומואנס דאבור החליפו דחיפות, אולי גם קללות. "תחזיק אותי!", ייתכן שצרח אחד מהם, "לא, לא, תחזיק אותי!", ייתכן שהשיב לו השני. אם את נבחרת ישראל היתה מאמנת מחנכת כיתה ד', היא היתה מקשיבה לדעתם של חלק מהמומחים ו"מעבירה להם מסר" - היא היתה שולחת אותם לעמוד בפינה ולחשוב טוב-טוב על מה שהם עשו.
אלא שאת נבחרת ישראל מאמן אחד, ווילי רוטנשטיינר, והוא לא מחנך כיתה ד'. הוא בעיקר מאמן שנאבק על המשך העסקתו ובשל כך אין לו את הלוקסוס להסתכל מסביב, אבל הוא גם אדם עם מספיק אינטליגנציה רגשית כדי להבין את הנסיבות בהן המים של השניים רתחו; זה קרה בסופה של התכנסות ארוכה שהתחילה אי שם ביום ראשון שעבר עם היציאה לסקוטלנד, כשחלק מהשחקנים כבר לא יכולים לראות אחד את השני ואולי גם את עצמם; זה קרה אחרי מחצית מתסכלת מאין כמוה שהסתיימה בפיגור 2:0 למרות שהנבחרת היתה טובה בהרבה מסלובקיה; זה קרה שישה ימים אחרי שהפסידה במשחק הכי חשוב, מול סקוטלנד, ובכל זאת נדרשה להמשיך ולשחק כאילו יש בשביל מה.
אז זהבי דחף את דאבור, שדחף את זהבי, אוי ואבוי. כאילו עד לרגע הזה דובר בפילהרמונית. רוטנשטיינר, ברוב חוכמתו - ואולי, למרבה המזל, בחוסר יכולתו לערער על המלך ולהדיח אותו - לא נקף אצבע. מצד שני, הוא גם לא עבר על האירוע לסדר היום ועשה את הדבר הנכון - החליף את שרן ייני בעופרי ארד. בכך הוא העניק לנבחרת ישראל עוד 45 דקות לחזור למשחק, עם השחקן היחיד שבמקום רגליים יש לו מפה.
אין בנבחרת ישראל מישהו שהיה רב ככה עם אחד מחבריו (טוב, מתברר שיש אחד, דאבור), ובעיקר אין אחד שהיה מסוגל להבקיע שער, לבטח שניים, כמובן ששלושה בדרך לקאמבק ו-2:3 מסחרר. והכל - בתוך פחות משעה. ואולי לא מדובר באירועים שיש להתפלא כיצד התרחשו בסמיכות שכזאת, אלא להפך - אולי יש ביניהם קשר ישיר. אולי זהבי בכלל השתמש בדאבור, כמו בטרמפולינה, כדי לנתר אל הדמות שהוא נכנס אליה כדי לעשות את מה שהוא עושה. אולי הוא צריך לכעוס על משהו, על מישהו, כדי להיות כל כך אכזר על המגרש.
הוא לא ישכח לעולם את הפנדל שהחמיץ מול סקוטלנד, וגם אם ישכח - יהיה מי שיזכיר. הוא הרוויח ביושר את האנטגוניזם, את הביקורות, את האנשים שמחכים לו בפינה. נדמה שמעולם לא היה כאן שחקן עם פער כל כך גדול בין האמפתיה להערכה שהוא מעורר. צריך לא לאהוב כדורגל כדי לא להעריך את זהבי, אבל לא צריך הרבה כדי לא לסמפט אותו. דבר אחד בטוח - כנראה שהנבחרת לא יכולה אפילו איתו, אבל בטוח שהיא לא יכולה בלעדיו.
Sent from my SM-G973F using Tapatalk