פורום השדים האדומים

מזה למעלה משנה לא יצא לי להיות במשחק של הפועל בכדורגל. איכשהו קרה שבזמן הביקורים המעטים שלי בארץ (בערך 2 בשנה בממוצע) היה משחק חוץ לא נוח.
כמה שמחתי לגלות שבעת הביקור הנוכחי הפועל פוגשת את קטמון שאני כל-כך מסמפט.
יום שישי מגיע ובמקום להצטייד בעוד כמה מחסניות של ויטמין די לקראת עוד חורף ארוך ואפור בברלין, אני שם פעמיי לאיצטדיון המושבה לביקור ראשון שלי שם אי פעם. מגיע סביבות רבע לשלוש, מוצא תור סטטי של מאות אנשים שעומדים עם ילדים קטנים בשמש קופחת מול שתי קופות פתוחות.
לקח לי בדיוק שלוש דקות לקבל את ההחלטה: לדבר הזה אני לא נותן כסף. עושה פרסה, חוזר לאוטו ונוסע לבית החולים לנסות לראות את המשחק עם בני שוורץ, אוהד הפועל שרוף משער 4 ששוכב בקומה כבר חודש אחרי תאונת דרכים שעבר יום לפני החתונה המתוכננת שלו.
כמה טוב להיות מסוגל לעשות את זה, את ההחלטה הזו, שעד לפני כמה שנים בכלל לא היתה אופציה.

ושוב, רק רע לחבורה של החלאות שמנסים לחסוך ב-30 שקל לשעה לקופאי כפול 2 שעות עבודה.

טעות קשה.
היה כדאי לך להיכנס למשחק, ולשבת שעתיים ביציע המזרחי.
היית צובר מספיק ויטמין די כדי להעביר חמש שנים בברלין.

מצער אותי לשמוע על בני שוורץ.
אני גם מופתע שזו הפעם הראשונה שאני שומע את הסיפור הזה.