פורום השדים האדומים

הלכתי בשבת למשחק כדורגל בגרמניה הרטה נגד שטוטגרט.
לא פעם ראשונה באירופה, אבל פעם ראשונה בגרמניה, החוויה מתחילה כבר בתחנת רכבת בדרך, כל אוהד מבוגר לוקח לעצמו שלוש בירות במבצע שבחנות ברכבת, שותים ומחכים לרכבת, הנסיעה עצמה יפה ושמחה, יורדים כמה מטרים מהאיצטדיון, והקהל צועד בשקט יחסי, עד שאחד מתחיל את הקריאות של הרטה, ביניהם מלא אוהדי שטוטגרט מסתובבים, מאוד לא מאוימים. יש שני שוטרים בתחנת רכבת. ועוד שניים על השביל.
השביל מהתחנה מוביל למלא דוכנים של בירות ונקניקיות עם תורים ארוכים.
אחרי שעברתי את הבדיקה הגופנית והכרטיס, מסביב לאיצטדיון יש מעין שטח ירוק עליו יש כמה דוכנים של אוכל, שתיה, ממתקים לילדים, מרצ'נדייז ומלא שירותים. יש מקום עם מגלשות מתנפחות לילדים, מקום שמשמיע מוזיקה, נכנסים לאצטדיון סדרנים חייכנים מסבירים לך איפה אתה יושב (הופתעתי לגלות שיש כסאות במגרש), הקמיע של הרטה יורה צעיפים לקהל מרובה (קטפתי לעצמי צעיף בזינוק שלא היה מבייש את פיטר קרמנס האגדי, התעופפות מזהירה מעל שני ילדים ושמן, רק בשביל לשמוע איזה בחור מאחורי אומר בעברית "ראית זה כמעט היה לי ביד").
הקהל של הרטה עשה תפאורה של יד פוקר רויאל פלאש של לב כחול, כל קלף על דגל נפרד כשרק המלכה בולטת קצת והיא בצבע. הקהל של שטוטגרט עשה תפאורה דומה למשהו שאנחנו עשינו פעם, הם עשו רכבת ומחלונות הוציאו דגלים, והיו דגלי פרישה גדולים ויפים בצדדים.
בירות בתוך האצטדיון זה לא רק לגיטימי זה כמעט חובה, מסתובבים עם קנקנים גדולים מפלסטיק, בתוך היציע יש את הסדרנים והסדרניות של הכרטיסים בכניסה, זהו, על המגרש עומדים על מסלול הריצה יש עשרה מאבטחים שעומדים עם הפנים לאולטראס. זהו.
המשחק נגמר 2-1 להרטה, אני אוהד שטוטגרט מגיל 5 בערך. אבל עמדתי ומחאתי כפיים להרטה, כי זה לא בוער בי כמו הפועל, כי כולם עשו את זה ובכל זאת הייתי באצטדיון שהיטלר בנה זה היה מוזר ללכת נגד הזרם דווקא שם וכו'.
ביציאה מהמגרש, יש מגרשי חניה, חלק הולכים לרכבת, חלק הולכים לתחתית, חלק נשארים לשתות. ברכבת התחתית עומדים סדרנים ליד הקרונות, ברגע שהקרון מתמלא הם נעמדים ליד הכניסה ומרימים יד, גשגולם מרימים ידיים הקרונות נסגרים ונוסעים ותוך דקה בערך מגיעה עוד רכבת.
כל כך כיף, כל כך קל, כל כך יעיל.
חוצמזה, היה מאוד מוזר אבל ראיתי שלושה אנשים עיוורים ביציע. זו פעם ראשונה שאני רואה עיוורים בכדורגל. אבל שלושה ביציע שלי? זה המון. כל הכבוד. (למרות שאני חייב להגיד שהאוהד שישב מתחתי מעל הכניסה של שער 5 עם חולצת אתלטיקו גם עיוור לכדורגל, אבל הוא לא מסתובב עם מקל)

כל כך רחוק מכאן.
נהניתי לקרוא.

הודעה גדולה.

תענוג!!!

בזמנו היה מעלה כאן פוסטים קרל מרקס לאן נעלם הבחור

צירוף מקרים מעניין, גם אני הייתי במשחק.

אין מה להגיד - אירופה.
הלוואי ויום אחד נהיה חצי מתרבות הכדורגל שלהם!

אין ספק, עם כל הכבוד לאנגליה, חוויית הכדורגל הכי טובה באירופה היא בגרמניה.
אגב, הבירה באיצטדיון היא ללא אלכוהול. בניגוד לבירה שמוכרים בחוץ.
והאיצטדיון האולימפי בברלין, למרות הריחוק היחסי של הקהל מהדשא, הוא איצטדיון מרגש. הייתי פעמיים במשחקים של הרטה, ותמיד זה תענוג.
גם בדרך כלל (למעט במשחקים מול באיירן או דורטמונד) אין בעייה להשיג כרטיסים בקופות, במחירים סבירים לגמרי, כי האיצטדיון הוא ענק, כ-80 אלף מקומות, והקהל של הרטה בדרך כלל ממלא באיזור ה-40 אלף.
אני ממליץ לכל מי שנוסע לברלין, גם אם הוא לא חובב כדורגל, ללכת למשחק. זאת חוויה בפני עצמה. עם האוכל, הבירה, וכל האווירה שמסביב, שהיטבת לתאר.
אפשר גם לשלב סיור באיצטדיון, שהוא מבנה היסטורי, ואחד השרידים הבודדים של הבנייה הנאצית, שלא הוחרבו בתום המלחמה (כי האיצטדיון היה מחוץ לעיר).
אפשר לראות בו את המגלומניה של היטלר, שרצה ליצור מראית עין של אימפריה גרמנית, וכך ניבנה האצטדיון במתכונת המזכירה מאד את ה'קולוסיאום' ברומא.

כמה שאני שונא את ההיטלר הזה.
הלוואי שיתאבד כבר.

הלוואי ונהיה חצי מהתרבות שלהם, ללא קשר לכדורגל.

תרבות הספורט היא פונקציה של תרבות באופן כללי. במובן הזה ישראל כל כך רחוקה מהמערב, ולי לפחות נדמה שעוד הולכת ומתרחקת, כך שאני מנמיך ציפיות.

מנמיך ציפיות,
אבל עולה על מטוס לישראל...

אני כאן כבר שנה.
יש גם שיקולים אחרים במערכת מלבד תת התרבות כאן. להגיד שההחלטה נכונה? לא אומר זאת, אבל זה לדיון אחר.

אין על הכדורגל הגרמני. כל משחק בונדסליגה 2 (הליגה השנייה) יותר מרגש, מעניין, איכותי וכיפי מכל משחק בליגה שלנו ובהרבה ליגות אחרות.
זו הסיבה שהייתי כבר ב-17 איצטדיונים שונים בגרמניה (במשחקי ליגה או גביעי אירופה השונים) ובסופ״ש הקרוב אוסיף 3 לרשימה . מי שלא חווה - מומלץ ביותר!

Union Berlin משחקת ביום ראשון מקווה להגיע

מה עם רשמים מהלוס אנג׳לס גלקסי?

אני כזה קראוד פליזר...
הגעתי ללוס אנחלס ביום רביעי וגיליתי שיש משחק של הגלקסי נגד Central fc בצמפיונס קאפ.
מזכרון מעומעם זכרתי שלפעמים שחקנים גדולים עוברים לאמריקע, אז הסתכלתי באינטרנט וגיליתי שסטיבי ג׳י משחק בגלקסי, יחד עם רובי קין וג׳יו, חשבתי שזה יכול להיות אדיר לראות סוף סוף את סטיבי ג׳י. תכננתי כבר לשיר לו את קה סרה סרה.
שמתי בג׳י פי אס את הכתובת של האצטדיון, נתן עשרים דקות, אמרתי רק ליתר בטחון שאני אצא שעה לפני בשביל כרטיסים וכאלה. יצאתי בשש למשחק בשבע, בשבע עשרים אני עדיין על האיילון של לוס אנג׳לס, לראשונה בארהב נתקל בפקקים. מגיע לחניון של האצטדיון מגלה שהחניה עולה 15$ עושה יו טרן ומחנה בסטריפ מול שמול בחינם.
רץ למגרש, יש תור בקופות חצי שעה אחרי שהמשחק התחיל. כרטיס עלה 11$ אין לי מושג לאיזה יציע, התיישבתי במקום ריק, המגרש היה יחסית מלא, ואני מחפש את סטיבי ג׳י בהרכב יש באמצע איזה בחור שקצת מזכיר אותו, אבל זה לא הוא, אין תוכניה ואין כלום, מחפש את רובי קין גם הוא לא שם, ג׳יו ניחשתם נכון גם לא בהרכב, מסתבר שכשעמדתי בתור לכרטיסים הרעש ששמעתי היה גול.
מסתבר שצ׳מפיונס זה לא כזה מעניין והליגה היא יותר חשובה אז שומרים את השחקנים למשחק ביום ראשון נגד סיאטל.
במחצית יש עמדות צילום, אפשר להצטלם משפחה כאילו הם השחקנים על הדשא, או בתור השחקן האהוב עלייך. כמובן שיש נקניקיות ובירה באזורים מסביב. נחמד מאוד מלא ילדים בכל מקום ולאט לאט אני מבין שמסביבי יש בערך 90% מקסיקנים. מאחורי השער בצד השני יש חבורה שקצת מעודדת וקצת מנסה להיות אולטראס.
הקהל מתעורר באמת רק כשג׳יו עומד להכנס, הוא מהר מאוד מספק את הסחורה עם גול אני הולך הביתה לפני השריקה לסיום. שעמומון ספורט אמריקאי.
מי רוצה לשמוע על היאנקיז?