פורום השדים האדומים

זה היה בלי ספק הרגע הכי קשה שלי כאוהד.
הייתי צעיר בעונת השרוכים, וה-0:0 וה-4:0 לא מתקרבים לתחושה שלי היום.
האנטיתזה, ההיפך הגמור מהדאבל בטדי. מה שהרגשנו אז הם מרגישים היום, ולהיפך - בתוספת המכביזם הבלתי נשלט הזה שגורם להם לחגוג על הדם שלנו.
מישהו לידי ביציע אמר שאין אלוהים. כנראה שיש, הוא פשוט חבר טוב של ע"ז. הכל הולך לו, הכל.
אין איזו קארמה שאמורה להתחיל לעבוד על העניין?
מבחינה מנטלית מדובר בקבוצה עלובה, בשחקנים עלובים.
מה קרה פה בשנה וחצי האחרונות?

אני אפילו לא עצבני. פשוט עצוב לי וכואב.

איך אפשר להשוות דאבל בדקה 90 להפסד היום? כואב ככל שיהיה. וזה כואב, אבל לפני המשחק אם מישהו היה נותן לנו סיכוי היו אומרים שהוא הוזה זה לא ניצחון שמביא אליפות או אפילו לא גביע את האליפות היה ברור שהם יקחו ושבאר שבע סתם מדגדגים אותם.
זה אחד ההפסדים הכי כואבים שהיו לי בתור אוהד אבל לא משתווה לרגע הכי שמח שהיה לי בתור אוהד.

מסכים עם פותח האשכול, ומוסיף לזה את כל ההשפלות של שנות ה 90 שהייתי עד להם, ההפסד היום פירק אותי ועוד רבים אחרים, ללא ספק ההפסד הכי קשה בדרבי ב 20 שנה האחרונות.
זה לא עצם ההפסד, זה הקושי של להפוך את תוצאה בדרבי, והקלות שבה התפרקנו 60 שניות אחרי, אפילו הכרוז לא הספיק לצעוק "עומר...".
אחרי הגול רואים את סלים רץ לדבוקת השחקנים וגוער בהם שעוד לא נגמר, אבל הקבוצה של השנה שוברת שיאים של טפשות, זה מעבר לכדורגל.

משהו מת בהפועל היום. אבל זו הייתה גסיסה איטית וסופר מכוערת. הפועל תל אביב כיום הוא מועדון גמור, בלי עתיד בלי תקווה ובלי חלום. זה, מבלי שהזכרנו את שבוע הבא שיכול לשבור כל שיא שפל היסטורי אפשרי.

אמיר, הפכנו יתרון של מכבי לניצחון, 1-3 בעונת 08/09, נחש מי הבקיע את אחד השערים...

מסכים איתך.
אני לא עצבני,פשוט עצוב שאין חשק לכלום.
לא אסלח לשחקנים האלו לעולם על הריפיון הזה,לעולם.

המועדון חולה בפן המנטאלי, בצד השני גם בתקופות שהיה כסף לא הצליחו לפתור את הבעיה הזאת, עד שהחליטו לבחור שחקנים לא רק לפי יכולת, אלא גם לפי אופי, ופה שגינו בשנתיים האחרונות.

בחיים לא חשבתי שדבר כזה ייקרה ועוד בטח בדרבי. אין לנו כבוד. גם בשלוש שנים שעאלק "זיינו" אותם בדרבים הם לא נראו ככה.

בחיים לא חשבתי שדבר כזה ייקרה ועוד בטח בדרבי. אין לנו כבוד. גם בשלוש שנים שעאלק "זיינו" אותם בדרבים הם לא נראו ככה.

גמר הגביע מול בית"ר של גאידמק וגרשון היה קשה יותר. אבל כן, זה בערך במקום השני.
עמדתי אתמול והסתכלתי במשך כמה דקות על הפרצופים של האנשים שיצאו משער 5 ו7.
לא עצבים, לא יותר מדי קללות. פשוט הלם טוטאלי.

ממש ככה. אחרי הגול של זהבי ישבתי 5 דקות ולא הייתי מסוגל להוציא מילה. כמו סכין בבטן.

לא.

רגע מאוד קשה, אבל לא הכי קשה, כי זה כבר צפוי.
כשזה צפוי זה פחות כואב.

ללא ספק הכי קשה.
גם בדרבי בעונת הדאבל אחרי הניצחון בחיפה, זה כאילו נתנו לנו אליפות על מגש של כסף, הרגשתי כאילו הלכה עונה שלמה וכל הצהובים חוגגים עלינו, אני זוכר את עצמי אולי 20 דק' אחרי בבלומפילד יושב ובוכה באמת זה היה רגע אחד הקשים (כמובן שלא ידענו מה יהיה אחר כך).

גם ההחמצה של דגו ברמת גן בגביע לא זוכר לפני כמה זמן היה כואב בטירוף.

הדרבי של שבחון דקה 90 היה אחד הכואבים, באמת זה היה כמו סכין.


אבל אתמול... זה שבר שיאים חדשים.. אני באמת לא עצבני באמת, אני מתוסכל, עצוב, ממורמר לא יודע אפילו איך לקרוא לזה.
בדרך כלל הרגשה כזאת של אחרי משחקים עוברת לי אחרי יום יומיים גג שלוש אני חושב שההרגשה הזאת לא תעבור הרבה זמן במיוחד כשיש דרבי עוד שבוע.

בטח שכן.
איך אפשר בכלל להשוות.
ההחמצה של דגו זה ללא ספק הרגע הכי מאכזב שזכור לי,לפחות מאז משחק השרוכים.

בהרגשה באותה שניה- אתמול היה הכי קשה שאני זוכר

הכי קשה.

זה לגעת בשמיים רק כדי ליפול למעמקי הגיהנום.

הכי מאכזב וקשה שאני זוכר, ועדיין זה לא משתווה לאכזבה שהם חוו בדאבל בטדי..

תחושה קשה מאוד, שנייה רק למשחק השרוכים.
זה פשוט היה מכלול שלם של דברים שגרם לזה להיות נוראי יותר - העובדה שבאנו כאנדרדוג והתקווה שניצתה עם ההרחקה של פריצה והשיוויון של דמארי, היתרון שלנו בדקה ה-89' ואז ספיגת שני שערים בדקה ה-90' כשכולם מובקעים דווקא ע"י ערן זהבי. זה כאילו אי אפשר היה לכתוב את התסריט הזה שיהיה יותר כואב. באמת שהייתי מעדיף להפסיד שוב 0:4, מפני שלתוצאה כזו ציפיתי ומתוצאה כזו לא הייתי מתבאס, אבל להיות בדקה' ה-89' על גג העולם ובדקה ה-93' להיות במקום הכי נמוך שיכול להיות, ע"י הקבוצה הכי שנואה, עם הקהל הכי שנוא, עם השחקן הכי שנוא בעונה כ"כ נוראית כשאין עתיד ותקווה באופק - זה בהחלט הכי נורא שיכול להיות.

זו תחושות סוביקטיביות, אין מה לעשות תחרות. לי אישית הגמר ההוא כאב יותר.

הדבר היחיד שחשבתי עליו זה כמה אין לי כח יותר לכדורגל ולכל הטירוף הזה
רגע אחד אתה הכי מאושר בעולם, דקה אחר כך אתה תופס את הראש ולא מבין איך זה שוב קורה
ושלוש דקות אחר כך אתה מרגיש שסוף העולם הגיע.
ועדיין נמשיך להגיע למשחקים, נמשיך לקחת ללב כל מה שקורה על המגרש, כי אנחנו מכורים לכאב הזה.

ממש לא הפכנו!
הובלנו 0:1 בהתחלה מגול מדהים של טלקיסקי,ומכבי השוו ממסירה של אניימה בדקה שלושים ומשהו,לפני שני השערים של פאביו!

אני לפחות חצי שעה. פשוט שוק טוטאלי.

זה היה עונה קודם.

צודק,התבלבלתי.
התכוונתם לדרבי שבגללו התארחנו בחיפה במשחק העונה,שהם דמיינו שיבוריאן הבקיע להם את העצמי שלנו לזכותם.

אשכרה הסתובבתי אתמול כל היום בפחד מתבוסה משפילה. מי שהיה מאמין שמה שנקבל בסוף יהיה חולני פי כמה.
איך אמר לי אתמול חבר אוהד הפועל, מה שהכי כואב שזה שאתה אפילו לא יכול להגיד לעצמך שמחר יהיה יותר טוב. שמחזור הבא.. שעונה הבאה..

אין דרך חזרה...

ההפסד לבית"ר בפנדלים עם ההחמצות של דגו ועובד היה לי הרבה יותר קשה, המשחק אתמול אחריו ואז הדרבי אפס אפס

אין מה לעשות. החבר של רומאריו מקזז לנו את 15/5. אנחנו עוד לא בחצי