הראשון בנובמבר הוא תאריך שהפך להיות תאריך היסטורי ב 16 השנים האחרונות -
1) 1.11.97, הפועל מגיעה לדרבי אחרי שנים של השפלות וביזיונות בדרבי. רק מי שהגיע למשחקים בשנות ה 90 יכול להבין מה היה שם, בפרט ילידי סוף שנות ה 70 שנאלצו דרבי אחרי דרבי להישאר בבית מחמת הבושה וההשפלה. אחרי שסיני סוף סוף פוטר וקשטן השאיר את הקבוצה בליגה, הגיע השריף אחרי אליפות בבית"ר לקבוצה עם 12 שחקנים בסגל. הוא הצליח איכשהו לבנות קבוצה והפועל התחילה את העונה בצורה מרשימה, ממש כמו ב 91/2 הזכורה לרעה, וממש כמו אז הפועל הגיעה לדרבי במומנטום. אז זה נגמר ברביעיה כואבת שהתחילה את שנות ההשפלה, הפעם הגיע הרגע ששינה את ההיסטוריה של הדרבים. את מה שקרה בדקה ה 60:25 כל מי שהיה שם לא ישכח לעולם. הרגע בו הבטון של המקדש רעד -
2) 12 שנה לאחר מכן, הפועל של גוטמן מגיעה למחזור ה 8 אחרי פתיחת עונה קצת מגומגמת עם 12 נק' מ 21 אפשריות. ואז מגיעה המחלה, ואז הגיע דה סילבה, ואז לא הסתכלנו לאחור בעונה המטורפת הזו. זה גם היום בו חתמתי את החוזה על הדירה שאני גר בה עד היום, סיימתי את החתימה וטסתי למקדש כמו משוגע בשביל להיכנס בדקה החמישית ולהספיק לראות את זה -
3) בונוס קטן - 1.11.2001, הפועל יוצאת למשחק חוץ בלונדון מול צ'לסי אחרי 2:0 במשחק הראשון בבית. אין מילים לתאר מה שהלך איתנו בסטמפורד ברידג'. אין מילים לתאר את מה ששביט עשה שם.
חג שמח
_________________ hope for the best but expect the worst
תודה קמ״ז. כמובן שהייתי בכולם,ועדיין החוויה בסטנפורד ברידג׳ היתה עוצמתית יותר עד שעות הלילה המאוחרות בכיכר פיקדילי הקרה,עם כל הכבוד לדרבי של דרסיליה שקטע שנים של סבל והשפלות.
הדרבי של ה-0:3 הגיע רק בסיבוב השני. נכון שניצחנו 1:2 בעונה שלפני כן אבל זה לא היה סימן למהפך (הפועל באותה עונה ניצלה מירידה שני מחזורים לסיום ומכבי סיימה הרבה לפני הפועל). בדרבי של ביז'ו הגענו למבחן אמיתי של קבוצה ממקום ראשון שצריכה להתמודד עם מחסום פסיכולוגי שהיה לנו מול מכבי בבלומפילד מלא ובמאני טיים. הקטע הפסיכולוגי בלט כבר לפני המשחק, כשמכבי חגגו עוד לפני המשחק מחוץ לשער 8 עם אלפים ששרו את השיר הטראומתי שלנו באותן שנים: "שלום לך הפועל". בהרחקה של דמיאן גייזר זו נראתה משימה בלתי אפשרית, כי הגישה באותן דקות היתה הגישה של ימי סיני: מסיימים דרבי בלי להפסיד, אומרים תודה ורצים לחגוג עם האוהדים. ואז משום מקום הגול הזה, הבטונדה שרעדה, החגיגה בבלומפילד שנמשכה שעות. זה סימן באמת את המהפך כי בחמש השנים שאחר כך מכבי ניצחו רק דרבי אחד, בתקופה של שליטה אדומה.
בהקשר של הדרבי של ביז'ו, תמיד עניין אותי למה זה הדרבי שסימן את המפנה. הרי ניצחנו גם בדרבי שלפני (1:2) וגם בדרבי שאחרי (0:3)
כי זה היה משחק שהחזיר את הפועל לתודעה כקבוצת צמרת שמכוונת כל עונה לאליפות. הדרבי לפני היה משחק חשוב בעיקר להפועל בגלל סכנת הירידה וגם הוא בא 3 ימים אחרי משחק בגבוע שבוא *כבי ניצחה לדרבי אחרי הפועל הגיע פייבוריטית אחרי איזה 9 שנים
הדרבי של ה-0:3 הגיע רק בסיבוב השני. נכון שניצחנו 1:2 בעונה שלפני כן אבל זה לא היה סימן למהפך (הפועל באותה עונה ניצלה מירידה שני מחזורים לסיום ומכבי סיימה הרבה לפני הפועל). בדרבי של ביז'ו הגענו למבחן אמיתי של קבוצה ממקום ראשון שצריכה להתמודד עם מחסום פסיכולוגי שהיה לנו מול מכבי בבלומפילד מלא ובמאני טיים. הקטע הפסיכולוגי בלט כבר לפני המשחק, כשמכבי חגגו עוד לפני המשחק מחוץ לשער 8 עם אלפים ששרו את השיר הטראומתי שלנו באותן שנים: "שלום לך הפועל". בהרחקה של דמיאן גייזר זו נראתה משימה בלתי אפשרית, כי הגישה באותן דקות היתה הגישה של ימי סיני: מסיימים דרבי בלי להפסיד, אומרים תודה ורצים לחגוג עם האוהדים. ואז משום מקום הגול הזה, הבטונדה שרעדה, החגיגה בבלומפילד שנמשכה שעות. זה סימן באמת את המהפך כי בחמש השנים שאחר כך מכבי ניצחו רק דרבי אחד, בתקופה של שליטה אדומה.
תיאור מדויק. דרבי פוגודין ואפילו דרבי שגיב שקדם לו היו דרבים שניצחנו אבל לא הגענו כקבוצה חזקה אלא קבוצה שבאה לגנוב תיקו ומקווה להפתיע עם ניצחון. מאז דרבי ביז'ו כל הגישה שלנו לדרבים השתנתה. אפשר לבוא עם ראש מורם, להסתכל לאויב בעיניים ולהרוג אותו. כל אחד שהיה בצד המושפל וחזר אל הצד המנצח יודע שצריך לעשות הכל כדי לא לחזור לצד האפל ההוא. עוד חודש וחצי בדיוק (16/12) דרבי. להסתכל לאויב בעיניים ולהרוג אותו.
_________________ hope for the best but expect the worst
הראשון בנובמבר הוא תאריך שהפך להיות תאריך היסטורי ב 16 השנים האחרונות -
1) 1.11.97, הפועל מגיעה לדרבי אחרי שנים של השפלות וביזיונות בדרבי. רק מי שהגיע למשחקים בשנות ה 90 יכול להבין מה היה שם, בפרט ילידי סוף שנות ה 70 שנאלצו דרבי אחרי דרבי להישאר בבית מחמת הבושה וההשפלה. אחרי שסיני סוף סוף פוטר וקשטן השאיר את הקבוצה בליגה, הגיע השריף אחרי אליפות בבית"ר לקבוצה עם 12 שחקנים בסגל. הוא הצליח איכשהו לבנות קבוצה והפועל התחילה את העונה בצורה מרשימה, ממש כמו ב 91/2 הזכורה לרעה, וממש כמו אז הפועל הגיעה לדרבי במומנטום. אז זה נגמר ברביעיה כואבת שהתחילה את שנות ההשפלה, הפעם הגיע הרגע ששינה את ההיסטוריה של הדרבים. את מה שקרה בדקה ה 60:25 כל מי שהיה שם לא ישכח לעולם. הרגע בו הבטון של המקדש רעד -
אין ספק שזה אחד ה-משחקים (ולא רק בדרבים) וכל מי שהיה שם לא יכול לשכוח את מה שהלך במקדש (למרות שאת האדוםצשל גייזר שכחתי). אבל קובסטר,להישאר בבית בגלל הבושה? הלכנו כמו גדולים למגרש כדי להיות מושפלים שם,שוב ושוב....
_________________ חודורוב:"החולצה והסמל היו השכר שלי" ---------------------------- "נכון שאין בו לוקסוס רב והחימום היחידי,הוא חום הלב ואש הקרב"
הראשון בנובמבר הוא תאריך שהפך להיות תאריך היסטורי ב 16 השנים האחרונות -
1) 1.11.97, הפועל מגיעה לדרבי אחרי שנים של השפלות וביזיונות בדרבי. רק מי שהגיע למשחקים בשנות ה 90 יכול להבין מה היה שם, בפרט ילידי סוף שנות ה 70 שנאלצו דרבי אחרי דרבי להישאר בבית מחמת הבושה וההשפלה. אחרי שסיני סוף סוף פוטר וקשטן השאיר את הקבוצה בליגה, הגיע השריף אחרי אליפות בבית"ר לקבוצה עם 12 שחקנים בסגל. הוא הצליח איכשהו לבנות קבוצה והפועל התחילה את העונה בצורה מרשימה, ממש כמו ב 91/2 הזכורה לרעה, וממש כמו אז הפועל הגיעה לדרבי במומנטום. אז זה נגמר ברביעיה כואבת שהתחילה את שנות ההשפלה, הפעם הגיע הרגע ששינה את ההיסטוריה של הדרבים. את מה שקרה בדקה ה 60:25 כל מי שהיה שם לא ישכח לעולם. הרגע בו הבטון של המקדש רעד -
אין ספק שזה אחד ה-משחקים (ולא רק בדרבים) וכל מי שהיה שם לא יכול לשכוח את מה שהלך במקדש (למרות שאת האדוםצשל גייזר שכחתי). אבל קובסטר,להישאר בבית בגלל הבושה? הלכנו כמו גדולים למגרש כדי להיות מושפלים שם,שוב ושוב....
הכוונה היתה להישאר בבית יום אחרי הדרבי ולא ללכת לבית הספר. למגרש הגענו כמו גדולים רק בשביל לראות עוד דרדל'ה של קלינגר, עוד פריצה של אבי כהן, עוד עצירה של אובארוב, עוד חופשית של זוהר ובעיקר את השטן הגדול, לימים יקיר ליבנו והמאמן ששינה בחזרה את מאזן הדרבים לצד הנכון...
_________________ hope for the best but expect the worst
הראשון בנובמבר הוא תאריך שהפך להיות תאריך היסטורי ב 16 השנים האחרונות -
1) 1.11.97, הפועל מגיעה לדרבי אחרי שנים של השפלות וביזיונות בדרבי. רק מי שהגיע למשחקים בשנות ה 90 יכול להבין מה היה שם, בפרט ילידי סוף שנות ה 70 שנאלצו דרבי אחרי דרבי להישאר בבית מחמת הבושה וההשפלה. אחרי שסיני סוף סוף פוטר וקשטן השאיר את הקבוצה בליגה, הגיע השריף אחרי אליפות בבית"ר לקבוצה עם 12 שחקנים בסגל. הוא הצליח איכשהו לבנות קבוצה והפועל התחילה את העונה בצורה מרשימה, ממש כמו ב 91/2 הזכורה לרעה, וממש כמו אז הפועל הגיעה לדרבי במומנטום. אז זה נגמר ברביעיה כואבת שהתחילה את שנות ההשפלה, הפעם הגיע הרגע ששינה את ההיסטוריה של הדרבים. את מה שקרה בדקה ה 60:25 כל מי שהיה שם לא ישכח לעולם. הרגע בו הבטון של המקדש רעד -
אין ספק שזה אחד ה-משחקים (ולא רק בדרבים) וכל מי שהיה שם לא יכול לשכוח את מה שהלך במקדש (למרות שאת האדוםצשל גייזר שכחתי). אבל קובסטר,להישאר בבית בגלל הבושה? הלכנו כמו גדולים למגרש כדי להיות מושפלים שם,שוב ושוב....
הכוונה היתה להישאר בבית יום אחרי הדרבי ולא ללכת לבית הספר. למגרש הגענו כמו גדולים רק בשביל לראות עוד דרדל'ה של קלינגר, עוד פריצה של אבי כהן, עוד עצירה של אובארוב, עוד חופשית של זוהר ובעיקר את השטן הגדול, לימים יקיר ליבנו והמאמן ששינה בחזרה את מאזן הדרבים לצד הנכון...
גם לבית הספר למחרת הלכתי,חולצה אדומה,ראש מורם ופה חתום. מה שעברנו אז בבית הספר לא נשכח לעולם.
_________________ חודורוב:"החולצה והסמל היו השכר שלי" ---------------------------- "נכון שאין בו לוקסוס רב והחימום היחידי,הוא חום הלב ואש הקרב"
הדרבי של ה-0:3 הגיע רק בסיבוב השני. נכון שניצחנו 1:2 בעונה שלפני כן אבל זה לא היה סימן למהפך (הפועל באותה עונה ניצלה מירידה שני מחזורים לסיום ומכבי סיימה הרבה לפני הפועל). בדרבי של ביז'ו הגענו למבחן אמיתי של קבוצה ממקום ראשון שצריכה להתמודד עם מחסום פסיכולוגי שהיה לנו מול מכבי בבלומפילד מלא ובמאני טיים. הקטע הפסיכולוגי בלט כבר לפני המשחק, כשמכבי חגגו עוד לפני המשחק מחוץ לשער 8 עם אלפים ששרו את השיר הטראומתי שלנו באותן שנים: "שלום לך הפועל". בהרחקה של דמיאן גייזר זו נראתה משימה בלתי אפשרית, כי הגישה באותן דקות היתה הגישה של ימי סיני: מסיימים דרבי בלי להפסיד, אומרים תודה ורצים לחגוג עם האוהדים . ואז משום מקום הגול הזה, הבטונדה שרעדה, החגיגה בבלומפילד שנמשכה שעות. זה סימן באמת את המהפך כי בחמש השנים שאחר כך מכבי ניצחו רק דרבי אחד, בתקופה של שליטה אדומה.
לא אתפלא אם הגישה הזו חזרה אלינו אחרי ההשפלות אשתקד. יותר ויותר אוהדים קונים כבר עכשיו תיקו בדרבי. העיקר לא לצאת עם 3-4 חתיכות.
_________________ כל עוד האמריקאים ישלמו, הערבים יבנו והדרוזים ילחמו - היהודים יחיו... רוצה להצחיק את אלהים? ספר לו על תכניותיך... "העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין" (א. אינשטיין)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 7 אורחים
אתה לא יכול לכתוב נושאים חדשים בפורום זה אתה לא יכול להגיב לנושאים קיימים בפורום זה אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך בפורום זה אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
