לקרוא כאן ולשמוע על ההתנשאות הזאת שיש בתוך הקהל שלנו.
"הם לא יודעים את השירים"
"מה הם עומדים בגוש אם הם לא באו רק לעודד"
"למה הם מתלוננים על הנסיעה"
אין שום דבר רע באוהד שלא יודע את השירים,הוא ילמד.
אין שום דבר פסול בבנאדם שעומד בגוש ורוצה גם לראות את המשחק.
אין שום דבר פסול בלהתלונן על הנסיעה הקשה אתמול.
מאחורי עמדו כמה ילדים קטנים שכל רגע האשימו שחקן אחר בזה שאנחנו מפסידים,במקום להגיד להם שהם "לא אוהדים אמיתיים" ושאני יותר טוב מהם ניסיתי להסביר להם שלהיות אוהד הפועל זה לעמוד מאחורי הקבוצה שלך גם כשמפסידים ולדעת להעריך את המאמץ של השחקנים,לעודד 90 דקות ולנסות לפחות לשנות את המומנטום על המגרש.
אתמול בפעם הראשונה נסעתי כל-כך רחוק למשחק חוץ ולמרות שהפסדנו זה היה אחד המשחקים הכי כיפיים שהייתי בהם,אני לא מכיר עוד קהל בארץ שיעמוד וימחא כפיים בסוף המשחק למרות הפסד.
אין כמו ללכת כל הדרך לאוטו תוך כדי שירה חזקה של הלהיט "לפעמים יש אכזבות והפסדים" למרות שגם אז כמובן יש את הילדים "המגניבים" שצעקו הערות מפגרות כמו "איפה הייתם במשחק?","עכשיו נזכרתם לעודד?".
הייתה חוויה גדולה,אז פשוט תרגיעו עם הביקורת אחד על השני ותתעסקו בהרמת השחקנים ובהמשך המאבק.
ניפגש ביום ראשון בפ"ת
