איפשהוא בבוידעמים אצל אמא שלי שוכב לו איזה גיליון מצהיב של "שם המשחק" מסוף האלף הקודם, בתקופה שהפועל התקמבקו עם הרוכשים החדשים.
באותו הגיליון קבעו שסמל השנאה החדש של אוהדי בית"ר הוא מוישיק תאומים, ושבעידן שבו שחקנים מחליפים חולצות של מועדונים כמו גרביים (באותן העונות הייתה תחלופה גבוהה של שחקנים בין שתי הקבוצות) - הוא זה שמשמש להם כסמל החדש למפא"יניקיות האדומה והבכיינית שהם כ"כ מתעבים.
באותה הכתבה הם נתנו סקירה יפה על שורשי ההיסטוריה של השנאה הזאת מצד בית"ר, החל מאזור שנות השישים-שבעים וההתפרעות בבלומפילד עם קלדרון, ואיך במשך שנים שבית"ר (של ישראל המקופחת של אז) לא הצליחו לנצח את הפועל, ושבאותה התקופה סמל השנאה היוקדת שלהם היה שייע פייגנבוים, אשכנזי שתמיד דפק אותם עם איזה גול דרדלה בדקה האחרונה שעד שהתגלגל עד הרשת אז הפועל כבר היו מספיקים לברוח חזרה לת"א, ושהוא תמיד היה נתפס בעיניהם כמו איזה פקיד מפא"יניקי שרץ להתבכיין אצל השופטים. אח"כ כתבו על שנות השמונים, ואני לא זוכר אם הם כתבו שסיני היה היורש עם הגולים שתמיד דפקו אותם, או גילי לנדאו האשכזני היפה עם השיער הארוך שהם היו קוראים לו גילה.
כמובן שכתבתי את כל זה מהזיכרון, יום אחד אני אמצא את זה ואעלה לפה.
שם המשחק
