bloodbrother כתב:
המוטיבציה היחידה של השחקנים היא הכסף, בונוסים, קריירה, וכו'. לא הווליום של השירה (ובטח שאם השירה מונוטונית גם אם בווליום מחריש אזניים כל המשחק, אז זה עובר להם מאוזן אחת לשניה). אני בטוח שרוב הזמן השחקנים בכלל לא מודעים לאיזה קהל שר את אותם שירים עם אותם מקצבי תופים רועשים.
אין מה לעשות, פעם, כשהקהל היה שר רק מידי פעם, היתה לזה הרבה יותר השפעה. ולקריאות ספונטניות, קולות התלהבות אמיתית ממהלכים, יש הרבה יותר השפעה חיובית מאשר לשירה מאורגנת.
לא יזיק להסתכל על המגרש ולמחוא כפיים לשחקן שמוסר טוב או עובד שחקן, זה הרבה יותר יחזק לו את הבטחון.
מבחינתי, ומבחינת עוד הרבה אוהדים, הפועל ומכבי זה קודם כל האוהדים. הפועל זה האוהדים לפני שזה השחקנים. כשאני מדבר על הכבוד של הפועל אני מדבר על זה שכששרים לנו הבאנו 4 עליכם ואנחנו יושבים בשקט, אנחנו, הפועל, לפי איך שאני רואה את זה - מושפלים. כנראה שהבעיה היא שזה לא חשוב לרוב כמו שזה חשוב לי. אני יכול להגיד שאחרי התראי מה קרה לי ב3-0 בקרייה, יצאתי מבואס מאד מהמשחק, אבל מצד שני גאה בנו מאד. לא נשברנו, הראינו לכולם מה זה הפועל, ובמיוחד לעצמינו.
הפועל היא קבוצת כדורגל בליגת העל. לא מועדון שירה בציבור בליגת שרהל'ה שרון.