IdanTheLittle כתב:
עמי נאווי כתב:
איזה גניבת דעת. עם הסגל שהיה לגוטמן הוא היה צריך לקחת 2 אליפויות, ובפער.
במקום זה לקחנו אליפות בסופר-דופר פוקס. וכמובן, לא עשינו מסע יוצא דופן באירופה.
1. הרבה יותר קשה לקחת אליפות בקבוצה כמו הפועל תל אביב (ומכבי תל אביב), שהציפיות והלחץ בשמיים והאליפויות מגיעות רק פעם ב10 שנים.
2. בעונה לאחר הדאבל התחיל כבר הטרור של טביב, וההתקף לב של גוטמן. היה שם בלאגן. ככה שלמרות שהסגל היה יותר טוב משל חיפה, הנסיבות מקלות.
3. הקבוצה שיחקה פנטסטי תחת גוטמן.
4. יש לו הישגים לא רעים בכלל באירופה, ביניהם לסיים מקום ראשון בבתים של הליגה האירופית, והעלפה לליגת האלופות (שוב, התגבר על מחסום הפעם הראשונה הבעייתי).
גם לאלישע יש שיא: 0 0 0. Triple 0.
הרבה מדברים שהסגל היה מבריק ושוכחים מי הפך אותו לכזה. כמעט כל שחקן שודרג באופן משמעותי תחת גוטמן.
חוץ מזה הנעת כדור פנטסטית. מה שאני מסכים שרבים יכלו לנהל את הפועל אחרי שהשחקנים הושבחו והנעת הכדור נקלטה משל היו גרנט אחרי מוריניו (אבל לא בפומפי ובווסטהאם).
הבעיה של תל אביביות בזכיה בתואר אינה הלחץ אלא ההתנהלות -
נמני היה הבולט בין הורסי מכב*, והוא הותיר אחריו מורשת לוזריות ותסכול. גולדהאר הוסיף משהו במינוים תמוהים כמו של איוניר סתם כי הוא היה פנוי כאשר נמני נזרק, ועדין צריך להיזהר מאוד ממכב*.
לנו היה תקציב נמוך יחסית לחיפה שנים רבות. גוטמן יצר כסף מאפס, ואז הגיע טביב.