פורום השדים האדומים

בדיוק. ב4:0 הרגשתי אחרת לגמרי, ופחות כאב לי מאשר אתמול.
דקה 93, על השריקה, זה כמו לקבל שלשת הפסד על הבאזר, במשחק על גמר מפעל אירופאי כלשהו, מהשחקן שאתה הכי לא רוצה שיקלע אותה.

כנראה שזה מכתוב. אין לי הסבר אחר. אני לא יודע איך יוצאים מהחרא הזה, ואני בטח לא יודע איך אני מכין את עצמי לעוד דרבי בעוד פחות משבוע.

שני רק לדרבי איך שמחתם, הרבה זמן לא הרגשתי ככה.
תחושת ייאוש אמיתית, מרגיש כמו מעין מכת מוות למועדון. ללא ספק ההפסד הכי משפיל, מבזה ואכזרי בעשור האחרון.

עונה כזו מתסכלת אני לא זוכר מזמן.
אין אליפות (וגם לא לפחות התמודדות בצמרת)
אין גביע
עפים מאירופה
חוטפים בדרבים
בספק להגיע לאירופה בעונה הבאה

הרגע הכי קשה שלי כאוהד הפועל. הרגע הכי קשה ספציפית במשחק הזה היה ההבנה שאם היינו מנצחים עוד היה לב"ש סיכוי לקחת אליפות, ושבנוסף להכל גם עזרנו למכבי לקחת אליפות.

ההפסד לביתר בגביע זה כלום לעומת ההפסד אתמול,באמת שכלום.
מוכן להפסיד להם 5 פעמים בגביע באותה צורה שהפסדנו ולא להפסיד דרבי כמו אתמול.

זה היה הרבה יותר גרוע מתבוסה.
זה היה מכלול שלם של אירועים שהפכו את המשחק הזה לטרגדיה בכל מובן אפשרי:10 שחקנים,מהפך שבא עלינו בהפוכה,שלושער לבוגד,דקה 93,כנראה סגירת סיפור האליפות.
לא הייתי מסוגל לקום מהמיטה הבוקר,זה פירק אותי.

לא קרוב בכלל.
1. זה היה צפוי.
2. זה מגיע לנו.
3. זו רק עוד לבנה בחומה מאוד גדולה שבונים בשנים האחרונות.

אין מה להשוות לאירוע נוראי ואנטי ספורטיבי כמו משחק השרוכים שבא בהפתעה וגזל אליפות.

לא מדגדג את השרוכים. אפילו לא באזור

זה היה נוראי בגלל שעם כל הכבוד, תמיד אתם אומרים 'צפוי' ו'ראו את זה בא', וזה בגלל שתמיד במצבים האלה (לדוגמה, הגול הראשון של פאביו ב3-1) הדבר הראשון שעולה לראש זה תסריט הבלהות של שוויון ששובר הכל. ותמיד נשארות 5-7 דקות מסויטות שבסופו של דבר עוברות.
אתמול 'זכינו' לראות את הסיוט הגדול שעבר לכולם בראש אחרי הפנדל של דמארי ישר מול עינינו מבלי שום יכולות להתעורר או להבין שזה לא באמת קורה.

זה היה פשוט חוסר אונים.

כמו שאמרתי לחבריי אתמול:
תודה לך הפועל שגרמת לי להסתכל על ה4-0 עונה שעברה כנקודת מפלט.

אם לא היינו לוקחים אליפות בסיום העונה ההיא, נראה לי הדרבי 0-0 היה קופץ אצלך ברשימה.


בבטו?

הדרבי 0-0 היה קשה יותר מאתמול, לתחושתי.

ה0-0 היה יותר עצבות ותחושת חוסר אונים.

אתמול היה הלם ותחושת חוסר מילים.

ה0-0 לוקח.

בן אדם אחד אחראי בלעדי לרגע הכי משמח ולרגע הכי קשה

אפילו בצחוק אי אפשר להשוות את ה0-0 לאתמול.

למיטיבי הלכת וחובבי המזוכיזם קשה שמתלבטים וצריכים שובר שוויון: מסתובב סרטון של הכרוז צווח עומר, הקהל עונה דמארי, פעמיים, ובשלישית הוא משתנק ואף אחד לא עונה לו.

ועם זאת ה0:0 הדרבי הכי עצוב בפער

ראיתי

זה באמת סרטון למזוכיסטים
למי שיש נטיות אובדניות שיימנע

ה0-0 היה פי אלף יותר קשה
שלושה ימים לא הלכתי לעבודה בגלל החרא הזה, לא הייתי מסוגל לקום מהמיטה.

אני לא מעז ללחוץ על הספרה חמש בשלט כדי לא להגיע בטעות לערוצי ספורט, אז ללכת ולראות סרטונים?

השתן עלה לכם לראש.
התחלתם לחשוב שמתאים ומגיע לכם להיות בעלים של קבוצת כדורגל.
שמחתם וחברתם לרמון ותאומים כי הקומבינה הזאת שירתה את האינטרסים של כל אחד מכם.
שכחתם מה זה להיות אוהדים (אפרופו שער 5 אתמול).
הרסתם, אתם הורסים ותמשיכו להרוס עד יסוד את המועדון הזה בכל מישור אפשרי.

ושהובלנו 2:0 וניצחו אותנו 4:2? לא יודע יש כל כך הרבה בשנתיים האחרונות קשה לבחור, אבל אתמול שבר שיאים של פאתט.

מסתכל על שי או גילי (אני כבר לא זוכר) מניף את הגביע ולא מזיז שריר בפנים.
16 שעות שינה כל יום.
השבוע הכי קשה בחיים שלי עד אותו משחק בטדי.

לא הפסקתי לבכות כל היומיים שאחרי, בבלומפילד אנשים נמרחו על המדרגות והתחילו פשוט לבכות על איך זרקנו לפח כזאת עונה מדהימה. אחד הרגעים הכי טראומתיים בחיים שלי.

"שכחתם מה זה להיות אוהדים"
אתה לא זה שכתבת בפורום אתמול בזמן משחק? בזמן דרבי?
נראה לי שקודם כל אתה צריך להיזכר מה זה להיות אוהד. שזה לפני הכל (ובעצם כמעט הכל) להגיע למשחקים. אפילו אלה ששכחו מה זה להיות אוהדים לא שכחו את זה.
לפני שאתה מטיף לכל העולם מה זה להיות אוהד (וחלק מהטענות שלך נכונות) אולי כדאי שתעשה את זה בתור אוהד אמיתי שהולך למשחקים של הקבוצה שלו, ולא בתור אחד שמחלק הוראות לכל העולם מהמקלדת.

ה-0-0 היה הרבה יותר נוראי, בפער עצום.
אין להפסד הזה שום משמעות מקצועית על הפועל, היינו קבוצה גרועה לפני ונשאר אחרי.
אז באותו ערב הרגשנו שנגענו באליפות ואיבדנו אותה.
אמנם שבוע אח"כ שמחנו כמו שלעולם לא נשמח עוד, אבל זה היה וישאר הערב הכי שחור שלי בתור אוהד הפועל.

כל מילה

כנ"ל, כל מילה.