הבוקר כתבה מעולה של איתי מאירסון בהארץ
http://www.haaretz.co.il/sport/opinions ... -1.2481233לערן זהבי אכפת בכלל ממכבי תל אביב?
כן, אבל רק משום שערן זהבי משחק שם. והפועל תל אביב מעניינת את איל ברקוביץ'? הרי נאום העזיבה הציני והשקוף שלו כבר מוכן וממתין להחלטת בית הדין
1. זה לא שמכבי ת"א אינה מעניינת את ערן זהבי. היא כן. אלא שהיא מעניינת אותו רק משום שערן זהבי משחק בה. אמש (ראשון) הוא ישב ביציע אחרי שעלה אליו מהדשא כקדוש מעונה, מלווה בקידה ארוכה של אלפי אוהדים. מה עובר לו בראש במהלך 90 הדקות? נתניה עולה ליתרון. הוא מבואס? כלומר, באמת מבואס? מכבי מבקיעה שוויון מהיר ואחריו שער יתרון. על מה הוא חושב עכשיו? יאללה חבר'ה, בואו נמחץ אותם עם השלישי? פריצה מכניס את השלישי. מה עכשיו? יש, יש, יש, מזה נתניה כבר לא תחזור? קולינאס מורחק וייני נכנס לשער. איך זה נשמע בראש של זהבי? לא, לא, אוי ואבוי, רק לא זה?
אתמול בבלומפילד היו לפחות 12 אלף איש שמכבי חשובה להם יותר מאשר לזהבי. אין ולא יכול להיות דיון על הקביעה הזאת. אז איך זה שהמועדון כל כך מזוהה עם זהבי? רק כי הוא משחק בו? התשובה היא כן. האוהדים לא נושאים אליו עיניים בגלל האישיות שלו, הרי גם הם יודעים - הם ועוד כמה - שהאיש כבר הוכיח שהנאמנות שלו לעצמו עולה על הנאמנות שלו לקבוצה או לסמל כלשהו. מה שיש כאן זה שותפות חוזית: זהבי יעשה בשביל אוהדי מכבי הכל - עד ליום פקיעת החוזה ו/או הארכתו, ואילו אוהדי מכבי מצדם יעשו בשבילו הכל - כל עוד הוא יעמוד בחוזה. נדמה לי שעד לשלב זה שני הצדדים מרוצים.
2. אצל איל ברקוביץ' הציניות שקופה יותר, שקופה עד כדי גיחוך. ברקוביץ' אינו איש של חוזה אלא איש של מלה. הופה, נורת אזהרה. על המשחק של קבוצתו אתמול, נגד הפועל רעננה, הוא הביט כמו תמיד דרך העדשות שמונחות לו על האישונים, ומתורגלות כבר שנים לסנן כל מה שלא נוגע אליו באופן אישי. במהלך המשחק הראש שלו עובד על פול גז ועסוק בכל רגע נתון בפירוק המציאות לרכיביה הבסיסיים ביותר: איך זה מוציא אותי. איך הכתמים הלא מוגדרים האלה שמתרוצצים לי מול העיניים, מה שאנשים רגילים קוראים "חיים" או "מציאות", משפיעים על המוניטין שלי, כלומר של איל ברקוביץ'.
הניצחון על רעננה היה קריטי עבורו, משום שהתרחש בצומת האחרונה שבה הוא יכול לצאת מהפועל כמנצח. מה שמגדיר את הצומת הזאת כנקודת היציאה המושלמת, הוא הדיון שנקבע להיום בבית הדין המשמעתי, על ענייני הדרבי. ברקוביץ' מתפלל שהפועל תחטוף מהדיינים סטירה מצלצלת, עונש מפתיע בחומרתו, לא פרופורציונלי, כזה שלאחריו ההחלטה "הכואבת מאוד" שלו, "הלא פשוטה בכלל", זו שבעטיה הוא "לא עצם עין במשך לילות ארוכים" — פינוי ישבנו מכיסא המנג'ר — תיראה לנו הגיונית ואף מתבקשת.
לקבל בראש מבית הדין, יום אחרי ניצחון על יריבה מהצמרת. זה השילוב שיסדר אותו מכל הבחינות. את השאר כבר לא קשה לדמיין: "כשהגעתי להפועל כולם אמרו לי שאני משוגע", הוא יגיד במסיבת העיתונאים הבלתי נמנעת. "אמרו לי שלא יצמח כאן כלום, שאין כסף, אין שחקנים, אין עתיד. אמרתי להם שהם מדברים שטויות, אמיתי, תשאל אותם אחד אחד. מה לעשות, באופי שלי אני אופטימיסט. גם בווסטהאם הייתי ככה. ואתה יודע מה? יש לזה תוצאות. בניתי קבוצה חזקה, שלמרות כל הקשיים מצליחה לאסוף נקודות ונמצאת כבר במקום הרביעי".
פאוזה. שלוק שמעון גרשוני מכוס המים שעל השולחן. "אז למה אני עוזב, אתה שואל? כי אני נגעל. אני נגעל מהפוליטיקה, מהאינטרסים האישיים, מזה שבית הדין שוחט אותנו ושהתקשורת מגבה אותו. אני נגעל מזה שקולגות מחכים לנו בצד שנתרסק. אתם מכירים אותי לא מהיום, אתם יודעים שאני הכי אמיתי והכי לוקח ללב. גם בסלטיק הייתי ככה".
את הנאום הזה הוא כתב בראש כבר ביום שבו התיישב לראשונה על כיסא המנג'ר בוולפסון. אמש באיצטדיון בנתניה הוא רק עשה הגהה. הטקסט מוכן. עכשיו הכל תלוי בהחלטת בית הדין.
3. אז מה בעצם ההבדל בין זהבי לברקוביץ'? רק שזהבי אינטליגנטי יותר? רק שזהבי נמצא בשיאו וברקוביץ' שני עשורים מעבר לו? לא. ההבדל מסתכם כנראה בדבר אחד ויחידי: כשזהבי בצד שלך, הוא שוכח מהכל ונותן לך את כולו; חותמים על חוזה וזהו. כשברקוביץ' בצד שלך, אתה רק אופציה. כל מה שנשאר לך הוא לקוות שמה שטוב לו יהיה גם טוב לך.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
