רדנקו, העובדות שאתה מציג לא מדויקות ולא מלאות.
נכון, המועדון שמעסיק את השחקן הוא ככל עסק אחר, ולכן כפוף לחוקי העבודה של מדינת ישראל. אבל אתה שוכח את הצד השני בסיפור - יש גם את השחקן, ואת המועדון שאליו הוא רוצה לעבור, והם כפופים לחוקים נוספים - החוקים של פיפ"א (אלא אם השחקן רוצה להשתחרר מהקבוצה וללכת לעבוד בהיי-טק).
עד שנת 2001, פיפ"א אסרה באופן מוחלט על הפרה חד-צדדית של חוזים מצד שחקנים. בעקבות איומים מצד הנציבות האירופית בגלל החוק הזה, נקבעו תקנות חדשות. ב-2005 עודכן החוק וגרסתו תקפה עד היום. הוא נמצא בפרק 17 של תקנות פיפ"א מעמדם והעברתם של שחקנים תחת הכותרת "השלכות של סיום חוזה בלי סיבה מוצדקת". על פי החוק החדש, שחקן יכול לקנות את שארית חוזהו, אם הוא לא נמצא ב"תקופה מוגנת", קרי בשלוש השנים הראשונות לחוזהו אם הוא מתחת לגיל 28, או בשנתיים הראשונות לחוזהו אם הוא מעל גיל 28. אם שחקן מפר את חוזהו בתוך התקופה המוגנת, הוא צפוי להשעיה של כמה חודשים, ובנוסף סכום הפיצוי יהיה גבוה יותר.
http://www.fifa.com/mm/document/affeder ... 2010_e.pdfמקרה המבחן הראשון היה רק ב-2006, חמש שנים אחרי שהתקנות שונו בפעם הראשונה, בגלל המוניטין השלילי שייווצר לשחקן בעקבות מימוש החוק הזה (וגם קצת עבור הקבוצה הקונה, אבל בעיקר עבור השחקן). לשחקן קראו אנדי וובסטר, ועל שמו מכונה החוק כיום. אחרי שהוא סיים את חוזהו בהארטס כדי לעבור לוויגאן, המועדון הקודם שלו הגיש תביעה, ובסופו של דבר זכה בסכום מגוחך. למרות זאת, מאז אותו מקרה, מעטים השחקנים שהחליטו ללכת בעקבותיו ולהפר את חוזיהם.
אז בשורה התחתונה, תמוז יצטרך לחכות עוד שנתיים בשביל לקנות את החוזה שלו, ובכל אופן המהלך הזה נחשב לשנוי במחלוקת במקרה הטוב מבחינה אתית.