פורום השדים האדומים

יש לא מעט משחקים דרמטיים בהיסטוריה המפוארת של הפועל ת"א. לטעמי, ועם כל הכבוד ל 15/5/10, המשחק הזה הוא הדרמטי מכולם.
מחזור 30 ואחרון של עונת 85/6. מכבי חיפה, אלופת השנתיים האחרונות ומוליכת הטבלה, מתארחת בבלומפילד אצל הפועל ת"א שבמקום השני כשהיא מובילה עליה בנקודה אחת בלבד.
לחיפה מספיק תיקו בשביל לזכות באליפות, אם הפועל מנצחת היא האלופה. אין יותר ראש בראש מזה על האליפות.
מחזור קודם לכן חיפה, שהוליכה את הטבלה בביטחה לכל אורך העונה (מזכיר משהו ?) איבדה ניצחון מול הפועל ירושלים והפועל ת"א ניצחה בחוץ במשחק דרמטי במיוחד את הפועל ב"ש משערים של קוקוס ומוריס ז'אנו.
24.5.86 , בלומפילד מפוצץ ואי אפשר להכניס סיכה. לדעתי מעל ל 20 אלף צופים רואים משחק שבו חיפה, בתור קבוצת ההגנה הטובה בליגה ועם אבי רן ז"ל בשער, בעיקר עשתה בונקר וחיפשה להעביר זמן.
ואז הגיעה הדקה ה 86. הבן של אלוהים מקפיץ כדור לרחבה ו 9 לב אדום מרעיד את האיצטדיון.
כשאני אומר מרעיד אני מתכוון למרעיד. זו היתה הפעם הראשונה (השניה היתה בדרבי ביז'ו) שהרגשתי את הבטון של המקדש רועד מתחת לרגליים.
המשחק הזה היה המשחק הראשון שלי בבלומפילד. היום אני חוגג 27 שנים שאני אדום. עד המוות הפועל.

תיקון קטן: במחזור שלפני זה חיפה לא שיחקו נגד הפועל ירושלים
אלא נגד מכבי ת״א בקריית אליעזר, וניצחו 1-3

לטעמי ה-15.5 היה דרמטי יותר שכן אז היינו תלויים גם בתוצאה טובה במשחק השני.
יותר משחשבנו שננצח את ביתר, מי האמין שחיפה לא ינצחו ?

דרך אגב, שכחת לציין שזה המשחק הראשון ששודר אי פעם בשידור ישיר.

נבדל פאסיבי

זה מצוין בכתבה ע"י יורם ארבל בעצמו

עוד אנקדוטה מהמשחק ההוא - כמה דקות אחרי השער קוקוס הורחק. בירידה מהמגרש הוא שיחק אותה נסער והתעלף כמה מטרים לפני שיצא מהמגרש. כשבאו לראות מה קורה איתו הוא אמר שהכל בסדר וזה רק בשביל להעביר עוד זמן עד לשריקה האחרונה. גם כשהוא הורחק הוא חשב איך לעזור להפועל...

ועוד דוגמא לאיך ההיסטוריה חוזרת - 20 שנה בדיוק אחרי, חיפה שוב זוכה באליפות ב 03/04 וב 04/05 ( בהקבלה ל 83/4-84/5), רק שב 05/06 אנחנו סיימנו רק במקום השני והם הצליחו לקחת את האליפות השלישית הרצופה אחרי שהפסידו אותה 20 שנה בדיוק לפני כן.

לגבי איזה משחק יותר דרמטי, אני מסכים שב 15/5 היו יותר גורמים ויותר דברים שהיו צריכים לקרות בשביל לקחת אליפות אבל ב 86 זה היה הכי ראש בראש קלאסי שיש. מה גם שבלומפילד רועד שווה את הכל...

הייתי שם.
הידד.
יש יתרונות בלהיוולד לפני הספירה.
פאקינג 22,000 איש בבלומפילד!

זה גם היה המשחק הראשון שלי. עקב טמטום של קרוב משפחתי ישבתי (יחד עם משתמש נוסף בפורום ועוד כמה בני משפחה) לבוש אדום ביציע של חיפה.
חייב להודות ש2010 היה בשבילי סוג של סגירת מעגל.

ישבתי בשער 1, שהיה שונה לגמרי משער 1 שאנו מכירים היום,
משעה 12:30 הייתי במדרש, היה מפוצץ, המשחק החל ב- 16:30 (או 16:00)
לעזאזל איזו היסטוריה

זה לא המשחק הראשון ששודר בשידור ישיר, זה משחק הליגה הראשון ששודר בשידור ישיר

אני הייתי ב-13
כבר הייתי בתחושה שזהו,
האליפות הולכת לחיפה,
ואז בא הגול של גילי ,
פשוט ,אחד הימים הגדולים שלי בתור אוהד הפועל
אין מילים לתאר

מעניין אותי איך היה השידור של ערוץ 1. עבר חלק או שהיו פאדיחות?

סולומון מוניר נתן עבודה בגול של גילי.

שער 2 עם אבא...
זיכרון ילדות מרגש.
אפילו ארבל בעצמו אמר בשידור ״ הכל רועד כאן״...
אתה אומר שהרעידה השנייה זה ביז׳ו?
השלישית זה בנגיחה של קלשצנקו נגד צ׳לסי...
רעד וטירוף חושים

שלמה שרף

מה שלא מספרים בכתבה זה שלחיפה היית הגנה נוראית.
במשך כל העונה היא חיפו עי תרגיל מלכודת הנבדל שמבוצע די רחוק מהשער. במהלך המשחק הם הצליחו בתרגיל והרגו את המשחק אבל ..... לא לעולם חוסן
בלומפילד אכן רעד בגול וחגיגות האליפות היה בטיילת של בת ים מול הפאב של קוקוס.
אחרי המשחק אמרתי לעצמי שיותר מזה לא יכול להיות אבל טעיתי הפועל לא מפסיקה להפתיע ולרגש

חיפה לא הובילה את הליגה כל העונה.עד המחזור ה20(?)הפועל הייתה במקום הראשון הרבה יותר פעמים.

יש אפילו יותר בהקבלה הזאת וגם כתבתי על זה פה בפורום בתחילת אותה עונה.בקיץ 85-86 הכריש חזר אלינו,וב05-06 קשטן חזר.

פרצנו לדשא כמובן.
זה היה מובן מאליו,ואז לא היה שלט שמזהיר שפריצה לדשא זו עבירה פלילית.
כל שנה אוהדי האלופה היו פורצים לדשא בספונטניות.כך היה גם ב-88 וכך ב-2000 משהו כמו חצי דקה לסוף.
רק ב-10 שנים האחרונות שמו את השלט הדפוק הזה ומאיימים להוריד 10 נקודות.
אני ישבתי בערך איפה שאני יושב היום.אמצע שער 4.
לצערי באמצע שנות ה-80 אף אחד לא הסתובב עם מצלמה בכיס,כך שאין לי תיעוד כלשהו משם.
עוד יותר לצערי אבא שלי נתן לנו לחגוג חצי שעה על הדשא ומשם חזרנו לקיבוץ.
כאילו שהיתה לי ברירה בתור ילד בן כמעט 11,בימים שאין הסעות ואין רכבות ואין כלום.
אז אני זוכר איפה ישבתי בערך,זוכר את הקריאות ״יש אליפות״,זוכר בלומפילד רועד על 22,000 יושביו,זוכר את ״קוקוס״ מתעלף וזהו.
יש כאלה שזוכרים יותר ואני מקנא בהם.
את האליפות של 88 אני זוכר אפילו פחות טוב.
מה שעוד זכור לי זה חגיגת אליפות אצל סבא מנחם ז״ל אוהד הפועל שרוף (שהיום לו היה חי היה בן למעלה מ-100 וכמה מנכדיו ממשיכים את דרכו-המשתמש דובראש תוסיף פרטים) בקיבוץ על הדשא,כשאז וידאו היה מצרך נדיר ביותר (וגם לא חוקי להחזיק בקיבוץ) ובכל זאת התאספנו אצלו כמה עשרות אוהדים (אז לא היו פה אוהדי מכבי,מקסימום אוהד מכבי יפו אחד בולגרי והשאר אדומים) ועל מסך גדול וכיבוד צנוע הוקרנו כמה ממשחקי העונה.
מאוד כואב לי שאין לי תיעוד של זה או תמונה.רק זכרון מעומעם.

הרעידה הראשונה הייתה בשני של שאבי והשלישי של הפועל ב0-3 בדרבי ב80-81.
ארבל, ״ עמדת השידור שלנו רועדת,כי הקהל מרעיד אותה.

נתי,
את הרעידות מ 81 היה לי קשה לחוות מהעגלה...
אם נמשיך את ההקבלות שלך, הכריש, השריף,קשטן וגוטמן היו המאמנים היחידים שהצליחו ב 30 השנה האחרונות בהפועל וזה כי נתנו להם להיות האחראים הבלעדיים על הנושא המקצועי במועדון. זכור במיוחד המשפט של מוישיק בעונת דאבל 2000 " אנחנו מועצת המנהלים אבל קשטן הוא המנכ"ל הכל יכול".
אם יעשו את זה גם עם רב"ש, נגיע לאותם הישגים כמו עם ארבעת המוזכרים לעיל. אין לי ספק בכך.
ועוד אנקדוטה קטנה מאותה עונה - הראיון לפנתיאון של הכריש אחרי המשחק מול ב"ש בחוץ עם חולצה צהובה (שומו שמים) והמשקפיים עם העדשות החומות העבות. מעולם לא ראיתי מאמן ששבוע לפני משחק מסמן מטרות, איך הקבוצה שלו תשחק, איך הקבוצה השניה תשחק וצודק פשוט בכל מילה. גאון כדורגל.

הוא גם סימן ממטרות.

אכן משחק ענק, ולדעתי האישית בלבד עולה בהרבה אספקטים, על הארוע בטדי.
קטעי עיתונות מאז, אפשר למצוא באשכול שהעלתי לפני מספר שנים (דף 2):
viewtopic.php?f=4&t=52693&start=30

קשה להסביר את האווירה שהיתה אז בארץ, בשבוע לפני המשחק המדובר.
בשלב מסויים, מספר שבועות לפני אותו משחק, התמודדו על האליפות, 3-4 קבוצות.
כמו כל נער בתיכון, עשיתי חישובי טבלה, ו- 5 משחקים לסוף, היה ברור שחייבים לנצח את כל המשחקים, על מנת להביא אליפות.
במחזורים האחרונים, לאט לאט נשארו במירוץ הפועל וחיפה, והיה ברור שאנחנו מגיעים למשחק אליפות, במחזור האחרון של העונה.
מקום ראשון מול מקום שני, ראש בראש, בבלומפילד, כשאין אחרי זה עוד הזדמנות לתקן.
לא צריך להקשיב לרדיו/טלוויזיה ולהמתין לתוצאות. הכל נקבע על המגרש, בלי טובות מאף אחד.

בעבר, יצא לי פה לספר על המשחק המדובר, מהאספקט האישי.
שבוע לא קל, עם פטירת סבתי, והאישור לי ולאחי הגדול ללכת למשחק, כשאבי ז"ל מקבל קרקוע, עקב השבעה.
מאחר והיו לנו מינויים, חבר טוב שלי זכה מההפקר בכרטיס חינם, לארוע שמחירי השוק קבעו שיאים חדשים.

בשבת, אכלנו ארוחת בוקר, וקבעתי עם אחי שנצא לבלומפילד סביבות 14:00 - 15:00.
אחי לקח את הרכב ונסע לים, ואני נכנסתי לחדרי להתלבש לארוע, ולהכין ציוד.
סביבות 12:00, למיטב זכרוני, אחי חזר הביתה ואומר לי, אנחנו יוצאים עכשיו לבלומפילד.
מאחר וגרנו בהרצליה העיר, להגיע לים, היינו צריכים לחצות את כביש החוף. משימה די קלה ביום שבת.
באותה שבת היא נהפכה לבלתי אפשרית, עקב המוני חיפאים, שעשו מוקדם מהרגיל את הדרך לתל אביב.

אני לא זוכר מתי הגענו לבלומפילד, אבל המגרש היה מפוצץ ונסגר לכניסת אוהדים, כשעתיים ויותר לפני המשחק.
לא זכור לי ארוע דומה מאז ועד היום בכדורגל הישראלי.

מהמשחק עצמו אני לא זוכר הרבה.
ישבנו בשער 1, לשם היו המינויים, ולידינו ישב אבי בנימין, שוער עבר של הפועל.
בלומפילד אכן רעד בשער, והדקות לאחר מכן הורידו לכולנו מספר שנים.
אני לא יכול להשוות מתי בלומפילד רעד יותר, אז או בדרבי 0-3 (שהיה הדרבי הראשון שלי במגרש).
ההרגשה היתה מדהימה!
עונה שלמה מתרכזת לדקה ארוכה, שבסופה התפרצות ספונטנית של רגשות.

בסופו של דבר, עוד ארוע שמעלה חיוך ואושר בצבע אדום, לאחר כל כך הרבה שנים.

שיהיה לכולם סופשבוע אדום נפלא, נעים ו- שקט א.ב.

לצערי פספסתי את המשחק מול שעריים (נדמה לי), המשחק שמשהו כמו 5 מחזורים לסוף, זרח את כוכבו של האחד והיחיד, אליאור ברנס, עם שני גולים מהממים. נראה לי שהמשחק גם לא צולם לטלביזיה? כי לא זכור לי שראיתי את הגולים שלו במשחק הזה. האם אני טועה? האם למישהו יש את הגולים האלו?

אליאור ברנס

בלומי לא יודע אם קרה אחרי.אבל לפניו היו הרבה מקרים שכן.למשל ברבעי גמר ב83 מכבי-ב״ש במוקדם להפועל-בית״ר 22 אלף בפנים ועוד 10 אלף בחוץ.וכמובן השבת שאלפי צופים פרצו את השערים ו25 אלף בפנים ועוד אלפים בחוץ.
היום קשה לצעירים להבין.אבל היו עוד עשרות שבתות כאלו שהמקדש מפוצץ ב22 אלף איש ובחוץ עוד מאות/אלפי אנשים.

נתי אתה צודק, בהבדל אחד, שפה מדובר במשחק אחד, ואז היו נהוגות הצגות כפולות ומשולשות בבלומפילד.
צריך גם להבין, שבבלומפילד לא היו כיסאות, מעבר לשער אחד למטה (הספסלים האדומים לאורך היציע).
אני גם לא מבין למה צריך לקיים משחקים בשעות בערב ביום שבת. מה רע בשבת בצהריים או אחה"צ ?
באותה תקופה היינו מתייצבים בבלומפילד ב- 12:00. לפעמים מעט אחרי.
רוצים להרוויח כסף משידורים, והורסים לאוהדים את החוויה, הרומנטיקה וכל הסיבות, למה אנחנו פה.

חבל!

שיהיה לכולנו סופשבוע אדום נפלא, נעים ו- שקט א.ב.

ישבתי בשער 8 בדרבי של 81 3:0. הקהל שם היה מעורב, הרוב אדום אבל לא מעט צהובים.
האיצטדיון רעד כמו שאני לא זוכר מעולם.
הכייף הגדול היה במחצית אחרי כל הרעידות לשבת ולפצח גרעינים ולקוות שזה יגמר בחמישיה.
מעולם לא נהנתי במשחק של הפועל כמו ב-3:0. אני מניח שחלק מאוהדי הצהבת הרגישו כך השנה אחרי ה- 4:0 בדרבי.
מצד שני גם התאכזבתי כי החלום שנירקם במחצית לא התגשם.

ההיתי בלא מעט משחקים של הפועל.
לדעתי הניצחון על חיפה בשער הכשר למהדרין של גילי הוא הניצחון ב ה' הידיעה שאני מכיר. לא השער של זהבי ולא השערים של שחקנים מכובדים אחרים מתקרבים בכלל לשער זה.
אולי השער ביד בדרבי הגביע, שגם הוא הביא תואר נגד יריבה משמעותית ובמאבק חזיתי.

לא אשכח את המשחק הזה מול הפועל ב"ש .
הייתי בבר מצווה של בן דודי בכפר סירקין .אני עצמי הייתי בן 15 .בן דודי הגדול (שהיום הוא "חוזר בתשובה " במקסיקו ) יחד עם בעלה של בת דודתי ובלי מליציות היו מופרעים במלוא מובן המילה ,ברחנו מהבר מצווה .אמרתי להם שאין עליי גרוש,אין לי כרטיס.אמרו לי אל תדאג.
המופרעים הללו הגיעו לכניסה לשדרות בן צבי עם טנדר .היה פקק נוראי ,אי אפשר היה לזוז מטר אחד.בלי חשבון ומבלי להניד עפעף עלו על השדרה /שטח ההפרדה של שד' בן צבי ,ונסעו כמו פסיכים עד שהגענו לבלומפילד.
ואז כמו רבים וטובים התפלחנו פנימה .היו דחיפות שלא נדע ,עד שהשער נפרץ ,וכשאני כפוף השתחלתי פנימה.
שהייתי בפנים הייתה מן התרגשות אדירה.אז לא היו כל ההפרדות הללו בין האוהדים והאיצטדיון היה מפוצץ.בקושי בפנים היה מקום לזוז.אומרים שהיו כ-25,000 צופים במשחק.

אחד הסיפורים על המשחק זה שבערוץ 1 התכוננו גם כן והכינו כתבות סיכום
עונה על מכבי חיפה והאליפות השלישית הרציפות, והגול של גילי הרס להם את הכל.