Karl Marx כתב:
גם מרחוק, אני כל-כך מזדהה עם התסכול שלך.
אני לא מצליח ליישב את הסתירה בין 5000 איש במשחק חצי גמר ביד אליהו ל-1450 חברי עמותה. זה מטריף, מרגיז ומתסכל אותי.
מהיכן בכל זאת מגיע הפער הזה?
יש פה המון אנשים שגם אם הם לא אוהבים כדורסל, מאוד נוח ונעים להם שקיימת הפועל תל-אביב בכדורסל. הם יודעים שמדובר בקבוצה שקמה מחורבן מוחלט והתרוממה לגבהים בלתי נתפסים על כתפי האוהדים שלה בלבד. הם יודעים שמדובר במודל חלומי של ניהול קבוצת ספורט. הם יודעים שהקבוצה תלויה בהם בכדי לשרוד.
הם יודעים, ועדיין לא מסוגלים לשים 25 שקל בחודש כדי להנשים את החלום הזה.
זה עצוב. זה מסתכל, ובמידה רבה מלמד כי פרט לגרעין קטן וחזק של אוהדים אמיתיים, הקהל הרחב שלנו הוא אותו חרא כמו בכל מקום אחר.
לדעתי הפערים בין המספרים נובעים בגלל תפיסה מסויימת של המציאות והרגלים ישנים.
הקהל רגיל להיות פאסיבי ולשלם על סיפוקים מיידים. כשאתה קונה כרטיס אתה מגיע למשחק חווה, נהנה, מתעצבן, מתאכזב, צוהל והולך הביתה. שילמת על מוצר כלשהו ומיד קיבלת את הסיפוק שלשמו שילמת. בדיוק כמו לקנות נקניקיה כשאתה רעב. יש לך צורך מסויים, אתה משלם ומיד מקבל מענה עליו.
כשאתה משלם את ה-300 ש"ח דמי חברות אתה אמנם מסביר לעצמך שזה חשוב ושזו הספקת חמצן לקבוצה אבל אין לך מענה על גרוי מסויים, אתה לא מפיק הנאה ריגעית מידית.
זה עניין של תהליך, שינוי בתודעה שלנו כקהל, ואי אפשר לצפות שכל ה-5000 (שזה כנראה אינדיקטור לפוטנצייאל חברי העמותה) יהיו חברים מחר או בעונה הבאה. הכי חשוב לדאוג להסביר את ההשפעה של אותם 300 שקלים והתועלת שלהם לכל אוהד, להמשיך להגדיל את מספר חברי העמותה, ולדאוג שהם יחדשו מדי שנה.