פורום השדים האדומים

אני מרגיש הקלה גדולה שהעונה הארורה הזו הסתיימה. היה כתוב עליה ירידת ליגה כמעט לאורך כל הדרך, אז בואו נודה - אף אחד מאיתנו לא ממש בשוק.
הייתי בן 17 כשהפועל שיחקה בלאומית בפעם הקודמת. עונה משוגעת זו הייתה, עם סיום דרמטי כמו שרק הפועל יכולה. יכלה לפחות... עכשיו החלב נשפך שוב, ואין מה לבכות - רק להסתכל קדימה ולעשות את הטוב ביותר.
בחרנו (סוג של...) בך הפועל, וזה אומר שאין רגע דל. יום למעלה, יומיים למטה, וחוזר חלילה. כמות הריגושים שהקבוצה הזו מאכילה אותנו - לטוב ולרע - לא קיימת בשום מקום אחר. כבר מחכה שתתחיל העונה הבאה.

מצטט פוסט שכתב ניר רוטרו בפייסבוק של HTA:

"תוחלת החיים נכון לשנת 2017 בישראל היום היא בממוצע כ-84.2 שנים.
אוהד הפועל תל-אביב ממוצע, הופך להיות אוהד הפועל תל-אביב ממוצע מהרגע שיוצא לעולם, כלומר יש לאוהד הפועל את הזכות לאהוד ולהיות חלק מהקהילה האדומה כ84.2 שנים עד שהיושב במרומים מחליט לשים סוף לטלנובלה הזו.
לנסות לצייר את האהדה להפועל כמהנה מלאה אופוריה זה שקר, מכיוון שזה הג'וב הכי קשה שיהיה לך כל ה84.2 שנים של חייך. הג'וב הקשה הזה כרוך ב-הוצאת אלפי שקלים בעונה, שבתות שהולכות והנשים איתן, אכזבות ודיכאונות בלתי נגמרים בין אם זה בניצחונות או בהפסדים (כי אתה אוהד הפועל תל אביב ופתאום כשיש לך הצלחות רבות, אתה תוהה, מה קרה? משהו מוזר, לא?) .
לאהוד הפועל זה להיות חלק מקהילה שונה, קהילה שגדלה על הברכיים של אריק איינשטיין ז"ל, קהילה פסימית שכל החיים תסתכל על עצמה כאנדרדוג גם אם היא פאקינג טובה, קהילה שיודעת להסתכל על החלשים בחברה ולחבק אותם לא משנה מאיזה דת גזע או לאום הם.
כשאתה אוהד הפועל אתה לא נכנס תחת הכותרת של מזרחי, אשכנזי, שמאלני וימני. אתה פשוט טמבל, אבל אתה הטמבל הכי גאה שיש. ה"טמבליות" שלי מתבטאת בכך שאני יודע שב84.2 שנים שאני בע"ה אחיה בהם אני אמשיך לאהוד הפועל לא משנה מה יקרה בדרך, את מי נפגוש, למי נפסיד וכמה נושפל. נכון שיש את המשפט המוכר מהסדרה המעולה "עספור" שאומר-"האהבה נגמרת כשהכעס הופך לאדישות" המשפט הזה אולי נוגע לקהילות של קבוצות אחרות, אך לא לקהילה של הפועל. המושג אדישות לא בלקסיקון של טמבל שאוהד הפועל, הריגוש הוא בלתי נגמר, הלב לא מפסיק לפעום והראש מנסה כל רגע להגיד: אולי תישאר השבת עם החברים/אישה/ילדים? אבל הלב מושך אותך ליפו, אל הריח המסריח שיוצא מהמוסכים, מהזיכרונות מכל פינה מהאצטדיון, מהסימון שלך על המקום השמור שאתה יושב באותו יציע, אותה שורה, עם אותם טמבלים שיהיו לך משפחה שנייה (ובמקרים מיוחדים גם הראשונה) אל אותם אמונות תפלות שגם אם בפעם המיליון הוכיחו עצמם כלא עובדות אתה ממשיך לבצע אותן, כי ככה אתה, טמבל. מה שקרה השבת הולך לתת לי כאפה כל כך חזקה שתשאיר אדום לפחות עד השבת הבאה, שלשם הפועל כבר לא תחזור בתקופה הקרובה. מה שיקרה לא משנה מכיוון שאמשיך לבוא, אמשיך לנסוע לחורים שהwaze לא שמע עליהם ואמשיך ואשוב אל אותה אהובה אדומה שעיצבה לי את החיים ודפקה אותם במקביל.
לסיום, את כל המילים הלא מסודרות ומדוקדקות האלו אפשר לסכם למשפט שאין אוהד שלא התחבר אליו: "כדי להיות אוהד של הפועל צריך להיות מטומטם וגם טמבל ונרקומן".
נתראה שנה הבאה הפועל שלי."


@

הפוסט יפה, אבל זה שטויות שאין אוהד שלא התחבר לשורה שלהיות אוהד פועל צריך להיות מטומטם ונרקומן וכו', לדעתי ולדעת אוהדים אחרים השיר הזה ממש פאתטי.
מי ישמע שכל האוהדים שלנו ה"מטומטמים והנרקומנים" נוסעים כבר עשרים שנה ברצף לראות את הפועל בליגה ג', ולא חוו רק בשנים האחרונות הצגות בצ'מפיונס, דאבלים וגביעים.
בניגוד אלינו, אני יכול לחשוב על אינספור קבוצות אחרות עם קהל בארץ ובעולם שלאהוד אותן במשך שנים זה באמת להיות מטומטם ונרקומן וטמבל, אז קצת פרופורציות.

אני פשוט קורא את השטויות האלו ואומר - מגיע לנו
תמשיכו להיות מטומטמים וגם טמבלים תשארו בלי קבוצה