המשחק הזה לא היה טוב, אבל זה באמת זניח; עוד יום בהיסטוריה של הפועל, ומדי פעם רצוי לחטוף כאפה כדי להתאפס.
מה שאני לוקח אתי מהמשחק הזה זה את השנאה היוקדת בעיניים החלולות של ילדים/נערים לכאורה "ישראלים" שתוך כדי קללות ויריקות מסתכלים עליך, אדם בן 40 +, שצועד במגרש חניה בבירת ישראל עם הבן שלו, ממש כפי שעדת צבועים משחרת לטרף מסתכלת על זברות בערוץ נשיונאל גאוגרפיק.
זו עוצמת שנאה שמתגברת ומתגברת ואין לה גבולות, וברור שהיא מגיעה מהרובדים הכי עמוקים של "החינוך" המעוות בבית של החברה האלה.
שונאים ערבים, שונאים אשכנזים, שונאים אדום, שונאי אדם.
עוד נקודה הזויה:
תוך כדי האירוע כשאנחנו הולכים מוקפים בחלאות האלה, עוברים מולנו שני נערים חרדים, ששומעים את הקללות מסתכלים עלי מזועזעים ואומרים לי: "אנחנו מתביישים בשבילם". - מעורר מחשבות נוגות על הטוב, הרע והמכוער.
זה אכן יום עצוב ומבזה אבל לא להפועל תל אביב אלא למדינת ישראל ולמה שנהיה ממנה.
מדברים על שתי מדינות לשני עמים. צריך להתחיל לחשוב על שלוש.
לצערי, אם לא יהיה שינוי, קרוב היום, שהישות הקסאנופובית הנוכחית לא תוכל להכיל אותנו.
