פורום השדים האדומים

בעקבות ההתקרבות של שכטר למכבי יצא לי לשבת כמה דקות ולנסות לחשוב על המנהג הזה של הקהל, וקהלים אחרים אני מניח, לבוז לשחקנים טובים/אהובים שהיו במועדון לאחר שעברו לאחת היריבות השנואות במהלך משחקים נגדם, לרוב בכל נגיעה שלהם בכדור.
מעניין אותי לבדוק מבחינה היסטורית האם ההתנהגות הזאת, שהבסיס שלה זה משהו אינפנטילי אבל ישקר כל מי שיגיד שאין לו דחף לעשות את זה כשהוא רואה שחקן שלנו משחק נגדנו, האם יש לה באמת השפעה על השחקן עצמו והאם היא מוציאה אותו מאיזון ופוגעת במשחק שלו או שבדיוק להיפך והשחקן מקבל מזה מלא מוטיבציה לזיין אותנו ?
ובעקבות המסקנות של דיון כזה יהיה אפשר להחליט אם ראוי לבוז לשחקנים כאלה או שהתעלמות מופגנת מהם עדיפה לטובת הגדלת הסיכוי לנצח את המשחק.
המקרה השלילי הכי בולט זה כמובן כל מה שקורה עם ערן זהבי, למרות ויש שיטענו שהוא גם ככה היה מגיע לשחק נגדינו עם מלא מוטיבציה בלי קשר למה שהוא שמע מהקהל. בכל אופן המקרים האלה קצת פחות מעניינים כי אם נקודת המוצא היא ששחקן מגיע לשחק נגד הפועל באובר מוטיבציה אז אי אפשר להוכיח שהתנהגות הקהל כלפיו היא זאת שעשתה את השינוי.
מה שיותר מעניין זה המקרים החיוביים, מתי לרדת לחיים של השחקנים האלה גמר להם את המשחק והוציא תוצאה טובה להפועל בסופו של דבר ?
האמת שזכור לי רק מקרה אחד, הפעם הראשונה שאביחי ידין חזר לבלומפילד עם מכבי חיפה.
לא עזבנו אותו כל המשחק והוא באמת נתן את אחד המשחקים המחורבנים וחיפה גם קיבלו שלישיה, מה שהוביל לקריאות נהדרות של "אביחי קיבל שלוש" מכל האצטדיון. אביחי דרך אגב ירד כמו גבר למנהרה שמתחת לשער 5 בלי התגרויות ובלי עניינים אחרי ההפסד הזה.
איזה מקרים אתם זוכרים ?

ברור שזה קשור לאופי של השחקן הספציפי. יש שחקנים שדבר כזה יכול לרסק אותם (ורמוט) ושחקנים שדבר כזה רק מדרבן אותם (זהבי).
אני בעד תמיד.

אני חושב שהסיפור היותר מעניין זה איך מקרים כמו זהבי/ורמוט משפיעים על השחקנים שיבואו ״לבגוד״ אחריהם.
בסוף, בוז או לא בוז, ההחלטה היא תמיד כלכלית ורציונלית.
אם מיץ׳ גולדאהר היה נוחת במכבי בשנות ה-80 גם סיני היה עובר למכבי.

אבל זה לא הנושא של האשכול.

Sent from my SM-G950F using Tapatalk

בשנות ה-80 היה הרבה יותר קשה לעבור קבוצה, כי היה צריך את החתימה של היו״ר על הטופס שחרור.
גם סיני עבר לבני יהודה רק אחרי שבורר שחרר אותו והוא הוכיח שחייבים לו כסף.

לדעתי זה מזיז ממש מעט אם בכלל לשחקן מקצוען, לא לחיוב ולא לשלילה. אבל אחלה דבר לפרוק עצבים. בכל מקרה לא נראה לי שאפשר ממש למדוד את היעילות של זה

ליונייטד ולאסטון וילה(אלופת אירופה בזמנו)לא היה חסר כסף.הפועל לא הסכימה למכור להם את הבן של אלוהים וג׳ימי.
בזמנו כסף לא היה שיקול עקרי.

מסכים
יש מקרים בודדים שהשחקן טיפוס אמוציונאלי ואז אפשר לעיתים 'להכנס לו לראש' ולהוציא מריכוז.