פורום השדים האדומים

עד שישחק ערבי בבית"ר ירושלים

79 שנים, ובמועדון הירושלמי טרם שיחק כדורגלן ערבי. הגיע הזמן לעשות סוף להדרה, אך גם להבין את הסיבות לה. פרויקט מיוחד של "ספורט הארץ".

יואב בורוביץ|


מסתבר שהיה פעם כדורגלן ערבי בבית"ר ירושלים, שחקן אימונים במשך כשנה־שנתיים בתחילת שנות ה־70'. אלה שראו אותו מדווחים על כישרון גדול למדי, למרות שלא הופיע במשחק רשמי. מסתבר כי שחקן האימונים לשעבר הוא אדם ידוע בתחום התרבות. כאשר ביקשתי התייחסות לתקופתו במועדון, הוא ענה: "אני מבקש מכם לא להתייחס לזה. אני חי במקום שיכולים לעשות לי צרות גדולות אם יידעו שהייתי פעם בבית"ר ירושלים. זה ממש מסכן אותי".

מאז אותו שחקן אימונים, לא דרכה בבית"ר ירושלים כף רגלו של שחקן ערבי. זאת, בעיר שבה כ־40% מהתושבים הם ערבים, כ־300 אלף איש. כספי הארנונה שלהם הושקעו בבניית ושיפוץ איצטדיון טדי, בעלות של עשרות ומאות מיליוני שקלים. ראש העיר שלהם, ניר ברקת, היה עסוק לא מעט בענייני בית"ר — בניסיונות להצילה ולמצוא לה משקיעים, וגם בתמיכות מסוגים שונים. למרות זאת, הערבים מודרים הלכה למעשה ממועדון הכדורגל הגדול ביותר בבירת ישראל. לשון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה מציין כי "לא יפלה מעסיק בין עובדים או בין דורשי עבודה מחמת גזעם, דתם, לאומיותם... הרשעה בעבירה זו דינה עונש מאסר או קנס פלילי". בית"ר ירושלים קיימת 79 שנים; עד עצם היום הזה איש מראשיה לא הועמד לדין.

בשבוע האחרון, בעקבות פניית "ספורט הארץ", החלה נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה לבדוק האם יש להעמיד את בית"ר לדין, ונעדכן אם יהיו התפתחויות. אך מה עם המועדון עצמו? מה חושבים אנשיו? האם נראה להם תקין שעד היום לא צורף לקבוצה אפילו ערבי אחד? האם זה נראה תקין לאוהדים? האם זה נראה תקין לעיריית ירושלים? האם ההתאחדות לכדורגל, הגוף המושל בכדורגל הישראלי, מוכנה להמשיך לתת לבית"ר להיות הלכה למעשה מודרת בפני הציבור הערבי? ומה בקשר לאופ"א, שטוענת תחת כל עץ רענן כי היא "נלחמת בגזענות". איך היא מאפשרת לבית"ר להמשיך לשחק בליגה הישראלית ואף להשתתף במפעלים האירופיים? ומה בדבר מועצת ההימורים בספורט, שמעבירה כספים להתאחדות ובאמצעותה לבית"ר — האם הדרת מיעוט כה מהותי במדינה אינו פוסל את הקבוצה מלקבל כספי ציבור?

ומה בעניין הציבור הערבי בישראל, האם הוא החליט להילחם בתופעה? האם ערבים בכלל רוצים או מוכנים לשחק בבית"ר? ואיפה התקשורת? האם היא תמשיך לסקר את בית"ר כאילו היא קבוצה כיתר הקבוצות?

את כל הסוגיות הללו ננסה לבדוק בסדרת כתבות. בינתיים רק נשאיר אתכם עם סיטואציה היפותטית למחשבה: דמיינו קבוצה באירופה, נאמר מועדון כדורגל אנגלי, איטלקי או צרפתי, שבכל שנות קיומו לא העסיק כדורגלן שחום עור, או שחקן יהודי או אסייתי. דמיינו שנציג הבעלים של אותו מועדון אומר כי "לא נביא שחקן שחור/יהודי/אסייתי כדי לא להתגרות בקהל", או שמאמן הקבוצה יאמר כי "זה לא הזמן לצרף שחקן שחור/יהודי/אסייתי כי זה היה יוצר מתיחויות וגורם לנזקים הרבה יותר גדולים. גם אם היה שחקן שמתאים לי מבחינה מקצועית, לא הייתי מביא אותו".

אם דברים כאלה היו נאמרים, הכל היה ממשיך בשקט? האם ההתאחדויות לכדורגל באותן מדינות היו מאפשרות לאותה קבוצה להמשיך לפעול כפי שהיא פועלת — בהדרה של מגזר שלם מהאוכלוסיה? האם מדינת ישראל לא היתה נזעקת לו נמנע מועדון אירופי מהעסקת יהודים באופן מוצהר? סביר מאוד להניח שלא. מן הסתם, מצב כזה — של הדרה עקבית ורבת שנים של מגזר מסוים מקבוצת כדורגל מסוימת — אפילו אינו קיים ב־2015. אצלנו בישראל זה עדיין קיים, והמדינה כמנהגה נוהגת; והכדורגל והספורט הישראלי כמנהגם נוהגים.

אז החלטנו לנסות לעשות לזה סוף, אבל מבלי להתעלם מכל הגורמים שמאפשרים היתכנות של מצב כזה — לרבות המגזר הערבי. לכן ננסה לבחון את הרקע וכל ההיבטים של סוגיית בית"ר ירושלים ואי העסקת כדורגלנים ערבים.

זאת, גם בגלל שאי שם נמצא אדם מפורסם, מכובד ורב פעלים בן 70, שמתחנן לא לפרסם את שמו בהקשר של בית"ר, למרות שהתאמן שם במשך תקופה לא קצרה. "היו לי אז חברים יהודים, ולא חשבתי שיש משהו לא בסדר במה שאני עושה. ממש לא. אבל היום בית"ר ירושלים מזוהה עם כזו גזענות ושנאת ערבים, שאם אתה מפרסם את השם שלי בהקשר שלה אני ממש נמצא בסכנה. אבל זה נכון שפעם הייתי עם בית"ר ולבשתי את החולצה שלה. הייתי ילד, וזה היה מזמן".

טענה מגוחכת. אמת ידועה היא שערבים לא משלמים מיסים, כל שכן ארנונה.

כתבה חובבנית.
לא יכול להיות שלא קיבלו תגובה מאלי פסטמן.

חכה.
בטח הוא זה שנתן את הלידים לכתבה

אם אוהדי בית"ר היו יודעים מי הבחור שהיה אצלם, ומה שמו האמיתי, הם היו מתפלצים.

אגב, אם בית"ר תעבור סיבוב ביום חמישי, יגיע לארץ שחקן של שארלרואה בשם מוחמד דף...

אני חושב שבית"ר מועדון מטונף, אלים וגזעני
עם זאת, אני חושב שההשוואה ההיפוטתית לקבוצות באירופה שלא שיחק בהן אף פעם שחקן יהודי/שחום עור/אסייתי היא בעייתית במידה מסויימת.
רוב אוהדי בית"ר שמתנגדים לשחקן ערבי/מוסלמי הם גזענים מטונפים, ולראייה הסיפור שהיה עם הצ'צ'נים
אבל יש בינהם גם כמה מתחכמים שטוענים שזאת לא גזענות, זה פחד ותיעוב מהאויב שמצוי איתנו במלחמה (או משהו בסגנון) כלומר, הם טוענים שהם לא נגד ערבים'מוסלמים, הם נגד עם שבסכסוך מדמם איתנו
ואותו עם הוא ערבי מוסלמי אז הם שונאים כל מי ששיך להגדרה הזאת.

ולמה אני חופר בקשקוש הזה? כי לעניין הטיעון של אותם גזענים, צריך לבדוק אם יש קבוצה שבאופן מסורתי ולאורך כל שנותיה, לא העסיקה שחקנים מלאום 'אויב' שמצוי בעימות איתם
למשל, האם יש קבוצות סרביות שמעולם לא שיחקן בהן קרואטים? אלבנים במקדוניה וכו'...

סלים טועמה הוא אויב? אחמד סבע הוא אויב?
אל תיפול לפינה הזו. זה מגוחך בכלל להגיב לזה

כן כמו הצ׳צ׳נים, אויב מושבע. קדייב וסדייב, אפילו לא נשמע כמו ערבים.

הצ'צ'נים מאיימים על קיומנו עם הצ'צ'ניות שלהם!

להפסיק לדבר, להפסיק לפחד, להתחיל לעשות

זה אולי נראה כמו צעד מפחיד, אך כך התחילו כל המהפכות - גדולות כקטנות. זה בטח לא יהיה פשוט, זה ודאי לא יהיה קל, אך זה אפשרי. הגיע הזמן לשחקן ערבי בבית"ר ירושלים - פרויקט מיוחד של "ספורט הארץ" יוצא לדרך

אייל גיל

"אנחנו נרצה לקבל לקבוצה שלנו כל שחקן שמתאים לבית"ר ירושלים, גם אם הוא ערבי", אמר אתמול המאמן סלובודן דראפיץ' בראיון לערוץ הספורט. זו כבר התקדמות מהדברים שאמרו קודמיו בתפקיד – גיא לוי ("גם אם היה שחקן ערבי שמתאים לי מבחינה מקצועית, לא הייתי מביא אותו") ומנחם קורצקי ("אני לא הולך נגד הקהל שלי"). גם הבעלים המושמץ אלי טביב השמיע לאחרונה דברים ברוח דומה ("אם יהיה ערבי/מוסלמי/דרוזי שיסכים להגיע לבית"ר ירושלים, הוא יוחתם ללא קשר לדבר פרט לצרכים מקצועיים").

הגיע הזמן ובשלה השעה להפסיק לדבר באוויר – מה גם שהאמירות הללו מסויגות למדי – ולהתחיל לבצע. הגיע הזמן לשחקן ערבי בבית"ר. לא כי האווירה השתנתה, לא כי בשלו התנאים, לא כי נרגעו הרוחות. כי זה פשוט לא יכול להמשיך כך.

על פניו מדובר בסוגיה מסובכת, אך הטענה כי בית"ר לא מצליחה למצוא שחקנים מתאימים היא מופרכת מהיסוד. אם בסגל הטרבליסטית יש מקום לשני שחקנים ערבים, אם בכל שאר קבוצות ליגת העל משחקים שחקנים ערבים, אם לסגל נבחרת ישראל מוזמנים באופן קבוע 3-2 שחקנים ערבים, אם הנבחרות הצעירות מלאות בשחקנים ערבים מוכשרים, אם שמות כמו מונס דאבור, קני סייף, איאד אבו-עביד, רמזי ספורי, עטא ג'אבר, איסמעיל ריאן ואיאד חבשי מוזכרים כעתיד של הכדורגל הישראלי - אז ברמת סבירות גבוהה למדי, יש מקום לשחקן ערבי בבית"ר ירושלים.

אך בירושלים מונעים מפחד, ממה שיקרה, מאיך שיגיב הקהל. הצוות המקצועי והניהולי מוחזקים שבויים על ידי חבורה קיצונית שמאיימת עליהם. הגיע הזמן להסיר את הסגר ולהפסיק את הפחד, או לפחות להפעיל גורמי לחץ גם מהעבר השני. לכן אנחנו ב"ספורט הארץ" מרימים את הכפפה בפרויקט מיוחד בשם "עד שישחק ערבי בבית"ר". אני חושב שהוא מסביר את עצמו לבד.

לא ייתכן שקבוצה שמייצגת עיר ש-40% מאוכלוסייתה הם ערבים ושמייצגת מדינה ש-20% מאוכלוסייתה הם ערבים באירופה, תמנע בכל שנות קיומה מהחתמה, שילוב וקידום של שחקנים ערבים. הגיע הזמן שיהיו כוחות וקולות שיסבירו בקול רם ותקיף גם את העובדות הללו.

רק ביום שישי פרסמנו במדור ההיסטורי, "טעם של פעם", את סיפורו של "קרב המאה" המקורי באיגרוף. "אם השחור ינצח, אלפים ואלפים מאחיו הבורים יטעו ויראו בניצחון הצדקה לטענות לכך שהם יותר משווים פיזית לשכניהם הלבנים", נכתב בעיתון המכובד בעולם, ניו יורק טיימס, בשנת 1910. 105 שנים מאוחר יותר, בארצות הברית מכהן בהצלחה נשיא שחור, שהפך לאחד הפופולריים והאהובים בכל הזמנים.

נכון, זה אולי נראה כמו צעד מפחיד, בוודאי יש רבים שפשוט חוששים מההשלכות. אך כך התחילו כל המהפכות – גדולות כקטנות. זה בטח לא יהיה פשוט, זה ודאי לא יהיה קל, אך זה אפשרי. הגיע הזמן לשחקן ערבי בבית"ר ירושלים.

נווווו ברור שאני מסכים איתך, גם ציינתי את הצ'צ'נים וגם הדגשתי שזאת התחכמות.
אבל יש לא מעט ליצנים כאלה, אגב יש גם קבוצת אנשים מהמזרחיים החדשים (סטייל רועי חסן ודומיו) שמתעקשים שכשזה מגיע לשנאת ערבים, לא מדובר בגזענות אלא בשנאת האויב

שימו לב בטוקבקים ובפייסבוק ל- ב.ט.ל (על משקל ששל)

בית"ר טעימה לעד ?

בוא טועמה לביתר

בית"ר המועדון הכי גזעני ומטונף בעולם אבל השאלה הגדולה היא אם כיום יש שחקן ערבי שבאמת מוכן ורוצה להגיע לבית"ר, לדעתי אין אף אחד כזה ובצדק.

טועמה. חותם בכיף + מתפשר על שכר.

אולי ראדי. הוא רגיל לזה ממקקי.

זה הטריק הכי ישן בספר
האוהדים של בית"ר יעשו את המוות לכל שחקן ערבי שיגיע. להפוך את זה כאילו השחקנים הערבים הם האישיו פה זה אבסורד.
צריך לסגור את המועדון ולפתוח מחדש.
או לעבור לנורדיה

שלמה מן על הקמפיין של "הארץ":
http://www.the7eye.org.il/165868

למה לא הצטרף עד היום שחקן ערבי לבית"ר ירושלים?

"לא פחדתי, אבל בסופו של דבר לא רצו אותי", מספר עבאס סואן. גם וואליד באדיר, נג'ואן גרייב, אחמד סבע ומוחמד גדיר היו מועמדים, אך כולם נתקלו באותה שורה תחתונה - "לא הבשילו התנאים"

יואב בורוביץ

"אני יותר שמאלן בדעותיי הפוליטיות מכל מי שכותב בעיתון 'הארץ'", קובע דובר בית"ר ירושלים אושרי דודאי, מי שסיקר בעבר את הקבוצה במשך שנים למקומון "כל העיר" בירושלים. דודאי זועם על יוזמת "ספורט הארץ" לפרסם סדרת כתבות בנושא בית"ר ירושלים ואי החתמת כדורגלנים ערבים. "הגישה שלנו היא שכל שחקן יכול לשחק בבית"ר — יהודי, ערבי, מוסלמי, סוני, שיעי או עלאווי".

הגישה הזו לא ממש מתיישבת עם המציאות — הרי במשך 79 שנותיו לא העסיק המועדון אפילו ערבי בודד — והיא גם לא ממש מתיישרת עם ציטוטים של נציג הבעלים בעבר, חיים רביבו, והמאמנים גיא לוי ומנחם קורצקי. שלושתם טענו נחרצות כי "זה לא הזמן לצרף ערבי לבית"ר". אלא שדובר המועדון בשלו: "אנחנו לא חוסמים אף אחד מלשחק במועדון. אם אין כאן ערבי, אולי כדאי שתבדוק למה הם לא מגיעים. אולי הם לא רוצים לשחק כאן. אולי הם מושפעים מפוליטיקאים ערבים שמתסיסים ומפחידים אותם".

סוגיית ההתייחסות של אנשי ציבור ערבים להצטרפות שחקנים מהמגזר לבית"ר ירושלים עוד תיבחן בהמשך סדרת הכתבות. בינתיים ננסה להתמקד בערבים שנחשבו בעבר מועמדים להצטרף לבית"ר, וננסה לבחון מדוע הדבר לא הסתייע.

משה דדש הוא מהאנשים המזוהים ביותר עם המועדון, למרות שאינו משתייך אליו כבר למעלה מעשור. דדש ניהל את בית"ר בשנות ה־80' וה־90', והיה האיש שחלש על הפיכת בית"ר מקבוצה מקומית למותג לאומי, קבוצת כדורגל פופולרית ואהובה שגם זוכה בתארים. דדש הוא אגדה בית"רית.

"אני אף פעם לא הייתי נגד הצטרפות ערבים לבית"ר, להפך", אומר דדש כיום, "בתחילת שנות ה־90' אפילו ניסיתי להחתים את וואליד באדיר ונג'ואן גרייב, אבל לצערי זה לא הצליח. באדיר היה אז שחקן צעיר ומוכשר בהפועל פתח תקוה. אני כבר התחלתי במשא ומתן אתו ועם אנשיו, אבל בדיוק אביו מת, וכל הנושא נעצר. במקרה של גרייב, הוא היה כישרון גדול מאוד ומכבי חיפה רצו אותו. בסוף הוא החליט ללכת אליהם למרות שהצעתי עליו לא מעט".

דדש אינו סבור כי צירופם של שחקנים לפני שניים־שלושה עשורים היה מהווה בעיה ביציעים. "בזמנו, כשדיברתי עם באדיר או גרייב, בכלל לא חשבתי שיש עם זה בעיה. מבחינתי הם היו שחקנים צעירים וטובים וזה מה שעניין אותי. אבל היום אני יודע שהמצב שונה. בתקופתי, הקהל של בית"ר לא היה מזוהה כל כך עם הימין הקיצוני. היום יש דמויות אחרות ביציע וגם יש להם יותר כוח. אבל למרות זאת אני לא חושב שאם אתה מביא ערבי לבית"ר זו כזאת בעיה. אם הוא שחקן טוב, יקבלו אותו".

אחרי דדש הגיע מאיר פניג'ל, שאמנם לא ניסה להחתים שחקנים ערבים, אך אתמול בראיון אצל גיא זהר ב"רדיו ללא הפסקה", אמר כי "אם אני שוב מקבל את הקבוצה לידיים, אני מביא ערבי".

לאחר פניג'ל הגיע ארקדי גיידמק, שבנוסף להשקעה של מאות מיליוני שקלים בבית"ר, גם תרם לא מעט מיליונים לבני סכנין. גיידמק, בזמנו דמות מוערכת במגזר הערבי למרות היותו בעלי בית"ר, ניסה להביא שחקן ערבי לאיצטדיון טדי. המיועד היה עבאס סואן, קפטן בני סכנין ומי שהפך לאייקון בנבחרת ישראל לאחר שער נפלא נגד אירלנד. אלא שאז התחילו בעיות. "ארקדי ואני למעשה סיכמנו כבר הכל", משחזר סואן, "הכל היה בהסכמת בני סכנין, שהיתה אמורה גם לקבל המון כסף על העסקה. אבל אז פתאום שמעתי מכיוון בית"ר שאולי הם לא מעוניינים. גיידמק קיבל המון ריקושטים מהאוהדים ומאנשים במועדון. הוא גם חשב להתמודד אז על ראשות עיריית ירושלים. הוא פחד להביא ערבי לבית"ר, למרות שהיו לו כוונות טובות".

בתקופת גיידמק, וגם אחריה, האיש שניהל את בית"ר הלכה למעשה היה איציק קורנפיין. משום מה נתפס קורנפיין כ"אביר המלחמה בגזענות" בירושלים, אבל במשך שש שנותיו בקבוצה גם הוא נמנע מלהחתים שחקן ערבי. "היו לנו דיבורים דרך מתווכים עם אחמד סבע ומוחמד גדיר, אבל זה לא קרה", מספרים במועדון. סבע, לפני מספר שנים מגדולי הסקוררים בליגת העל, אמר כי "אני לא מפחד לשחק באף קבוצה. כל מי שמוכן לקבל אותי אני מכבד אותו, ואם אני מסכים עם התנאים אשחק אצלו. עם בית"ר אף פעם לא היו מגעים רציניים. הם לא באמת רצו שאצטרף אליהם". גדיר, לפני כמה שנים חלוץ צעיר, מוכשר ומבוזבז במכבי חיפה, החליט לעזוב מאחר שלא קיבל זמן משחק. "בית"ר ירושלים מתאימה לי כמו כפפה ליד", אמר אז. אלא שבית"ר, למרות שסבלה מהיעדר חלוצים, לא התאמצה לצרפו. "הזמן לא בשל", אמרו לי קברניטי הקבוצה.

זו בדיוק "היעדר הבשלות" עליה דיברו רביבו וגיא לוי בשנתיים האחרונות, בעידן אלי טביב. "טביב כבר הוכיח שהוא מחתים ערבים בקבוצותיו הקודמות, אין לו שום דבר נגד אף אחד", מסביר דודאי. אבל בבית"ר, טביב לא רק שלא החתים ערבי, אלא בניגוד לרבים מקודמיו הוא אפילו לא ניהל מגעים רציניים. ועדיין, אנשים שמקורבים לבעלים של בית"ר טוענים כי "אלי מחפש איזה שחקן, אולי דרוזי. מישהו שיהיה אפשר להכניס למועדון בדרך מרוככת".

בית"ר משוועת לעלה תאנה, אך האם החתמת שחקן ערבי בודד היא פעולה מספקת? האם הבאת שחקן — וזה גם יכול להיות שחקן זניח שבקושי יראה דשא — היא הפעולה שצריכה לפטור את בית"ר משנים כה רבות של אי החתמת ערבים?

שאלה נוספת היא אם שחקן ערבי, בהנחה שהוא מגיע לבדו, ירצה בכלל לחתום בקבוצה הזו. מדוע שיספוג את כל הגזענות מהיציעים ואת כל השנאה מרבים במגזר הערבי, שיראו בו משת"פ? האם לא יותר ראוי שטביב יפנה לשניים־שלושה שחקנים ערבים, שיוכלו לחלוק בעול במידה שיצטרפו? הרי יש מספיק שחקנים ערבים שראויים ללבוש את מדי בית"ר, כך שאין כאן בעיה מבחינה מקצועית. צריך רק רצון טוב ומוכנות להילחם עם גורמים קיצוניים בקהל.

"מאוד הייתי רוצה להיות האיש ששבר את הקרח", אומר כיום סואן, "לא פחדתי להצטרף לבית"ר. הרי אם אני בא, מגיע בהמשך עוד אחד, ועוד אחד, ובסוף לא היו במועדון הזה את כל הגזענות והאלימות שיש בו כיום. אבל למרות שהייתי מוכן להגיע, והייתי כוכב בליגה ושחקן נבחרת ישראל, בית"ר ירושלים בסופו של דבר לא רצתה אותי. והיא גם לא רצתה שחקנים אחרים".

כתבות מרגשות. עבאס סואן מרגש וצודק.

הלוואי שביתר תביא שחקנים ערבים ויפסיקו להיות גזענים.

משרד הכלכלה חוקר את בית"ר ירושלים על אפליה נגד ערבים ושוקל תביעה
אנשי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד קיבלו החלטה תקדימית לחקור את הימנעות הקבוצה מהעסקת כדורגלנים ערבים, ואף להגיש נגד ראשי המועדון כתב אישום
יואב בורוביץ

http://www.haaretz.co.il/sport/israel-s ... /1.2679484