חברים/חברות יקרים (תעזרו גם להפיץ)... ביום שבת 15.2 בשעה 16:45 במשחק הביתי מול בני יהודה תערך התרמה למען רונית (אוהדת הפועל), עמדות התרמה יהיו מחוץ לשער 5, מחוץ לשער 2 ובגינה בין שער 7 ל-8, העמדות יהיו ליפני ואחרי המשחק, בבקשה פתחו את הלב והכיס.
מי שלא מכיר את סיפורה של רונית מוזמן לקרוא פה ...
"גם אני רוצה להיות אמא...
שלום, שמי רונית. את מה שאני הולכת לספר רק בודדים בעולם יודעים. יכולתי להמשיך להתכסות בשמיכת האנונימיות הנוחה שלי, אבל הגעתי למצב שאני מוכנה לחשוף את הדבר הכי אישי בחיים שלי. כל זה כדי להגשים את היעוד שלי בעולם הזה: להיות, סוף סוף, אמא.
אני בת 40, אשה רגילה, חיה באושר, והולכת, כמו כולנו, כל בוקר לעבודה. תמיד הרגשתי צורך עז לעזור לילדים והלב שלי משך אותי לעזור דווקא לילדים "מיוחדים", ומזה 17 שנים אני עובדת בבית ספר לחינוך מיוחד. העבודה מאתגרת ומספקת אבל למרות הנוכחות של כל הילדים בבית הספר תמיד הרגשתי את הכאב הזה שאמר:
"אני רוצה ילד משלי".
כשהייתי בת 23, חליתי במחלה גניקולוגית קשה בשם "אנדומטריוזיס". היום, עולם הרפואה כבר מכיר במחלה ועדיין מנסה להתמודד איתה, אבל אז, לפני 17 שנה, הרופאים לא ידעו מה לעשות והמחלה רק הלכה והסתבכה.
במהלך השנים הללו חוויתי את הייסורים הכי נוראיים שאפשר לדמיין. עברתי 11 ניתוחים להסרת כיסים זיהומיים וכשאחד הניתוחים הסתבך נאלצו לכרות לי חצוצרה תוספתן וחלק מהמעי.
בתוך כל הקושי, עם צלקות פיזיות ונפשיות, כאשר אני לא מרפה מהחלום שלי, עברתי מספר טיפולי הפרייה (IVF). לאור מצבי, הרופאים חששו להכביד ולהוסיף על הטיפול במחלה בטיפולים אחרים, ולגרום לדלקות וסיבוכים נוספים. בשל כך במהלך כל השנים הללו, הצלחתי לקבל רק שמונה טיפולים (בזמן שאישה בטיפולי פוריות עוברת כחמשה טיפולים בשנה). בכל אותם ניסיונות, לא הצלחתי להיכנס להריון.
לפני כשלוש שנים, לאור החמרה במצבי, הרופאים נאלצו לכרות את הרחם שלי, וכאן גם באו לסופם ניסיונות הפרייה.
במשך כל הזמן הזה נאבקתי, נלחמתי, התייאשתי, נכנעתי, קמתי ושוב נפלתי. אני חושבת שאחרי כל כך הרבה כאב – רבים היו מוותרים. למעשה, גם היום יש לי רגעי יאוש אבל למרות כל מה שעברתי משהו בתוכי אומר לי שזה אפשרי! זה לא הגיוני, ואני לא יכולה להסביר את זה בצורה לוגית. אולי כי זה לא לוגי. זה הרצון להיות אמא. להקדיש את חייך, את הגוף שלך, את כל מהותך למען מישהו אחר. לברוא חיים. אני באמת מאמינה שאין יעוד גדול מזה.
הצ'אנס האחרון שלי הוא להביא ילד בתהליך של פונדקאות. זהו תהליך יקר שאפשר לקיים רק בחו"ל ובעלות של כ-300 אלף ₪ לפחות. לצערי הרב, את הסכום הזה – אין לי. כפי שכולכם יודעים: במדינה שלנו, מי שבוחר לעסוק בחינוך גוזר על עצמו שעות עבודה רבות ומתישות ובשכר מעליב. על אחת כמה וכמה מי שבוחר לעסוק בחינוך מיוחד, שם התקציבים אף קטנים יותר.
אני מאמינה שזה לא סוף הסיפור עבורי. וברגע זה אני עושה את הדבר שהכי קשה לי – לחשוף את עצמי ולבקש עזרה. עכשיו באמת שכבר עשיתי כל מה שאני יכולה לעשות. אני רוצה להאמין שהחלום שלי יכול להתגשם ושמי שקורא את השורות האלה יתן לי תקווה חדשה.
אז מה דעתכם? בא לכם לעזור לי להיות אמא ? בא לכם להיות שותפים ביצירת חיים חדשים בעולם הזה ? אם כן – אני אשמח מאוד אם תוכלו לעזור ולתרום.
אני מודה לכם מקרב לב. רונית, בקרוב אמא.
את התרומות ניתן להעביר לקרן מיוחדת שהוקמה לצורך כך בעמותת "חברים לרפואה" -
לתרומה בכרטיס אשראי:
http://www.haverim.org.il/funds/one_fund/416.htmבהעברה בנקאית:
בבנק פועלים, סניף 681 – דיזינגוף, ח - ן 604956, ע"ש חברים לרפואה עבור רונית ה.
בצ'ק: לשלוח צ'ק ע"ש "חברים עבור רונית ה", לכתובת: משרדי "חברים לרפואה" ת.ד. 6782 רמת גן. 52167
באמצעות העברה/ הפקדה ישירה לחשבון (נא לפקסס העתק אישור העברה/ הפקדה לפקס 5792223 – 03 לצורך משלוח קבלה).
באמצעות כרטיס אשראי בטלפון: 5777666 – 03.
כל תרומה תתקבל בברכה ותשלח קבלה, כל התרומות מוכרות לצורכי מס לפי סעיף 46.
לכל שאלה/ תהייה/ בקשה ניתן לפנות: הדס - 3544339 – 050"
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
