פורום השדים האדומים

שנים של הרכב קבוע בכל משחק בית.
סדר ישיבה קבוע (שקר גס - סדר עמידה קבוע).
כל אחד והכניסה השמורה לו.
כל אחד וסדר ההגעה הקבועה שלו.
הבדיחות הקבועות.
הויכוחים הישנים.
האמונות שאסור לגעת בהן.
טקסי המחצית.
אנטבי הוא מעל הכל.
יוניטד -8, סיטי 1 (טוב נו, גם ליברפול 1)

הגיוני שנפרד בהפסד.
טבעי שגיל גילקרוב ישחק ולא גילי ורמוט.
היה טוב גם כשהיה רע.
אבל טביב רצח את השורה.

נפגש שוב כשטביב יעלם.
מי יתן וזה יהיה כבר בעונה הקרובה.

"היה טוב גם שהיה רע.."

משפט גדול לא יודע למה התאהבתי בו!!

מדהים איך הוצאת לי את המילים מהפה...
עמדנו בחוץ בסיום המשחק
כבר לא כ"כ עצובים כמו פעם בהפסדים אלא בעיקר מדוכאים ומיואשים
וסיכמנו תקופה....
הלוואי ותחזור, אבל אנחנו לא מהאופטימיים
עברנו תקופה ארוכה ביחד וזה פשוט הרגיש כמו סיום התיכון או הצבא
שאתה יודע שתשארו בקשר אבל המשהו המיוחד הזה כבר לא יהיה
תודה לך הפועל על שנים מופלאות
תמות היום טביב שלקחת לנו את האי של השפיות
ואת האהבה....

וזה מה?

אצל שאול התנתקתי מהקבוצה.
זה לא שלא באנו למשחקי בית, זה שלא באנו. לא התענינו , לא הינו שם.

אצל טביבי אני לא הולך לאף מקום.
אני אבוא, אעודד, אתענין, אלחם.
רק לא במשחקי בית.
לא לתת לו כסף.
לא לתת לבריונים שלו משכורת כדי להשתיק אותי.

לא יודע בודעות שזו הדרך היחידה.
לא מטיף לאחרים לעשות את אותו הדבר.
יודע שזה מה שהשורה החליטה גם אם מעולם לא היתה הצבעה.

למה היום אתה לא מרגיש מנותק מהקבוצה?
כובשים, חוטפים, מנצחים מפסידים, אוטוטו שני מפגשים עם חיפה וזה לא מזיז לי ביכלל..
איפה הימים שזה כל מה שהיה מעניין אותי. שהייתי מחכה שבוע מראש למשחק. שהייתי מחשב שבוע מראש פריט פריט מה אני הולך ללבוש כדי שיביא מזל!

אגב,
הפרט הכי עצוב.
יש לי חולצה שאני מוציא פעם בשנה מהארון מזה 7 שנים. פעם בשנה אני שומר את "הכוחות הסגוליים שלה". ו-טפו טפו טפו יש לה 100 אחוזי הצלחה. בד"כ אני נושך שפתיים בכל דרבי של תחילת עונה ומחכה איתה לשלבים המכריעים.
השנה לא הוצאתי אותה אפילו פעם אחת! לא מצאתי עוד סיבה מספיק טובה...

עצוב, כי שכחתי שיש משחק היום. אז אני נפרד מהשורה שלי בפרט ומכל יושבי שער 7 למעלה. אני כבר מתגעגע...

"משונה",אבל לי זה אף פעם לא קרה.

גם לי לא. אני חם על מקום שני ועוד יותר חם על גביע.

היום בכיתי. פתאום צנחה עלי התובנה שנגמרה תקופה. תקופה של דרביים אדומים, אליפות מטורפת ומאבקי צמרת. איך שהדברים נראים עכשיו, שנה הבאה לא אראה את בלומפילד ואראה הפועל נכה, מוגבלת ועצובה. קבוצה שתשמש כנראה כלי בידיו של נבלה בכדי להכאיב לי.
ולמרות הכל: תודה לך הפועל, אהבת חיי!
הלב שלי שבור.

גם אני נפרד מבלומפילד. נתראה כשיהיה כאן בעלים אחר.

מזדהה בהחלט עם הדברים. אחרי קרוב ל- 20 שנה שבהם הייתי מנוי, אני לראשונה מפנים שכל עוד טביב נשאר, אני לא מתכוון לחדש את המנוי..אף פעם לא הגעתי למצב כמו השנה ששליש מהמנוי, לא מנוקב..

אנחנו ראינו הפועל נכה במשך רוב שנות ה90
ואף אוהד מה2000 האוהדים המסורים שפקדו את בלומפילד לא חשב לוותר על המנוי שלו
או לא לבוא.
לא ראינו תקופה של דרבים אדומים לא אליפויות ולא מאבקי צמרת.

דרמטיות יתר.

דעתי הצנועה.

ראינו תקופות גרועות, אבל עוד לא היה לנו בעלים אוהד ביטר שמנסה בכל הכוח להרוס כל חלקה טובה במועדון (וזה שונה מאוד מסיני שפשוט היה כושל להחריד ולא היה מסוגל להודות בזה).

אני לא חושב שרק הבעלים הוא הסיבה
משהו בכלל רקוב בכדורגל בארץ בכללי
אין לאנשים שחקן אחד להזדהות איתו בקבוצה.

פעם היינו קבוצה אפסית
אבל היה משהו "רומנטי" באוויר שבכל זאת משך לבלומפילד.
היום הפועל היא הרבה יותר "ממוסחרת"

הפועל איבדה את זה
גם בגלל הבעלים אבל לא רק.

עונת העליה הייתה עונה מדהימה בשער 5 ובכלל.