צדיק בסדום
ציטוט:
מה שמדהים היא מידת השמחה הציבורית לאידה של הפועל ת"א נוכח אירועי בלומפילד. דומה שמדינה שלמה חיכתה שנים ארוכות לרגע המכונן הזה, שבו תוסר המסיכה האינטליגנטית מעל פני האולטראס האדומים, ואפשר יהיה לבוא ולומר להם בפנים: כבר לא תוכלו לספר שאתם טובים מאחרים. כולם חברו לאסונה של הפועל והכשירו כבר את הקרקע לעונש. ההתאחדות, השרה לבנת, עסקנים, יחצ"נים, תקשורת ומי לא.
תרשו לי בכל זאת. אפשר להגיד על אותם אוהדים הכל: מרושעים, אכזריים, ציניים, אנטי ממסדיים, יצירתיים להחריד, מאוהבים בעצמם מעל הראש, וששכרון הכוח ערער את שיקול דעתם.
אבל גם אחרי כל המפגנים מעוררי הסלידה בשנים האחרונות, לא האלימות הפיזית לשמה מנהלת אותם. עדיין אם תעשו סקר ארצי בין כל אמהות ישראל ששולחות את ילדיהן למגרשי הכדורגל בארץ, ותשאלו אותן "מתי תרגישי בטוחה יותר, כשאת שולחת את ילדך לבלומפילד או לטדי," די ברור מה ישיבו. וזה לא בגלל שאחרי ברלין, סראייבו, ניקוסיה ובלפסט, נותרה ירושלים כמעט בודדה במלחמותיה.
כיוון שבתוך עמנו אנחנו יושבים, ברור שהפופוליזם ינהל את ענישתה של הפועל ת"א בבית הדין. גם לתגובתו של אלי טביב, שנראה כמוצא שלל רב מאירועי הדרבי, תהיה תרומה לעוצמת העונש. כמו שטביב לא מבין שהוא אולי ניצח בקרב אבל יפסיד במלחמה, כך גם בית הדין לא מבין שבעונשיו העתיקים והמנותקים שהטיל על בית"ר, הוא הפך לגורם מוביל בחורבן הכדורגל כאן, ובנטישתו ההמונית של הקהל.
אגב, אבי לוזון גילה לכולם כי איך שהחלו המהומות, מיהר לעזוב את בלומפילד. ואני חשבתי שרב-חובל צריך להישאר על האנייה עד סופו של המשבר. אלא אם כן המודל שלו זה האיטלקי ההוא מהקוסטה קונקורדיה.
http://www.nrg.co.il/online/3/ART2/344/ ... at=3872823