פורום השדים האדומים

אלוהים....איזה קבוצה,פשוט לבכות.
רק שאתה רואה את היכולת של העונה הנוכחית,אתה לומד להעריך איזה עונות חווינו.
הכל נראה כל כך,פשוט,והרבה יותר נעים לעין.

שקמתי היום בבוקר וראיתי את התאריך ישר נזכרתי.
איך אני מתגעגע לקבוצה הזאת, לשחקנים, לגוטמן.
זה דרבי שיכל בקלות להיגמר ב0-3 אם היה קצת יותר מזל.

איזה דרבי ענק. הייתי כל כך בטוח שאנחנו מפסידים, ואז הגיע ההוא שאסור להזכיר את שמו והוכיח לי אחרת.

קודם כל - לא ראיתי תקציר אבל למעט הצלהשל אניימה במחצית הראשונה מקרן של מכבי ובעיטה שהוסטה ע"י שחקן שלנו , הוא לא נאלץ למנוע שום שער

הדרבי הזה היה המשחק שבו אבא שלי קיבל התקף לב. מחצית שניה, זהבי בועט למשקוף, שכטר מחמיץ את הריבאונד מול שער ריק
מאותו רגע הנשימה של אבא שלי נהייתה קצרה, הוא התיישב כפוף על הכיסא, היה נראה חיוור ורע מאוד אבל התעקש להישאר עד סוף המשחק
מחוץ לשער 7 באמבולנס הוא קיבל איזה ספריי לפה שהרגיע אותו ושוחררנו, אבל הוא החליט בצעד מאוד יוצא דופן שלו ללכת לעשות בדיקה מקיפה בביה"ח, שם הסתבר שיש לו עורק שחסום בכמעט 100% ועניין של זמן עד שיהיה התקף לב רציני.
הוא עשה צינטור שהסתבך וביינתיים נאלצנו לוותר על נסיעה לגלזנקירשן (הפעם הראשונה בה תכננו לנסוע אחרי הפועל לחו"ל) למרות שהיו לנו כרטיסים וכרטיסי טיסה
אבא שלי הוא לא אחד שהולך לבדיקות תקופתיות , ואם דבר כזה היה קורה אצלנו בבית הוא כנראה היה הולך לישון, ממשיך לחיות ותוך שבוע או שבועיים מת
בזכות המנוי להפועל הוא הלך להיבדק ובמובן מסויים הציל את החיים שלו
אז לא נהניתי מהמחצית השניה של הדרבי ההוא, אבל ההחמצה של שכטר היא הטריגר שהציל לאבא שלי את החיים כנראה

אגב, אבא שלי שכב שבוע בבי"ח, החמיץ את המשחק מול ב"ש בר"ג אבל כבר ב- 0:0 מול שאלקה חזר לכיסא שלו בבלומפילד

ההחמצה של בן שהר במחצית השניה היא קופי שתי ההחמצות שלו מול שאלקה
אגב לדעתי זה דרבי עם פוטנציאל פירוק יותר גדול מה- 4:2
גם ה- 2:2 בסוף השנה שעברה היה דרבי דומה לדרבי הזה. אם משיח החלאה מוציא אדום לשטראובר זה נגמר עם שישיה

קודם כל - לא ראיתי תקציר אבל למעט הצלהשל אניימה במחצית הראשונה מקרן של מכבי ובעיטה שהוסטה ע"י שחקן שלנו , הוא לא נאלץ למנוע שום שער

הדרבי הזה היה המשחק שבו אבא שלי קיבל התקף לב. מחצית שניה, זהבי בועט למשקוף, שכטר מחמיץ את הריבאונד מול שער ריק
מאותו רגע הנשימה של אבא שלי נהייתה קצרה, הוא התיישב כפוף על הכיסא, היה נראה חיוור ורע מאוד אבל התעקש להישאר עד סוף המשחק
מחוץ לשער 7 באמבולנס הוא קיבל איזה ספריי לפה שהרגיע אותו ושוחררנו, אבל הוא החליט בצעד מאוד יוצא דופן שלו ללכת לעשות בדיקה מקיפה בביה"ח, שם הסתבר שיש לו עורק שחסום בכמעט 100% ועניין של זמן עד שיהיה התקף לב רציני.
הוא עשה צינטור שהסתבך וביינתיים נאלצנו לוותר על נסיעה לגלזנקירשן (הפעם הראשונה בה תכננו לנסוע אחרי הפועל לחו"ל) למרות שהיו לנו כרטיסים וכרטיסי טיסה
אבא שלי הוא לא אחד שהולך לבדיקות תקופתיות , ואם דבר כזה היה קורה אצלנו בבית הוא כנראה היה הולך לישון, ממשיך לחיות ותוך שבוע או שבועיים מת
בזכות המנוי להפועל הוא הלך להיבדק ובמובן מסויים הציל את החיים שלו
אז לא נהניתי מהמחצית השניה של הדרבי ההוא, אבל ההחמצה של שכטר היא הטריגר שהציל לאבא שלי את החיים כנראה

אגב, אבא שלי שכב שבוע בבי"ח, החמיץ את המשחק מול ב"ש בר"ג אבל כבר ב- 0:0 מול שאלקה חזר לכיסא שלו בבלומפילד

איזה דרבי ענק. הייתי כל כך בטוח שאנחנו מפסידים, ואז הגיע ההוא שאסור להזכיר את שמו והוכיח לי אחרת.

ההוא שבגלל הדרבי הזה הכינוי על שמו

נראה לי שהיו עוד כמה דברים.

כל ההבדל מאז להיום הוא בשמחה של השחקנים. כמו כולנו, כששחקן בא עם חיוך לעבודה שלו הוא מוציא מעצמו את המיטב.
עדיין, עם קצת יותר תיאום ופרגון, לחוד של השנה יש סיכוי להיות אחד הקטלנים בכל הזמנים. טוטו בכושר מטורף ויכול בהחלט להיות שאתמול דמארי השתחרר סוף סוף.
השמיים הם הגבול בשבילם

יש הבדל גדול, או יותר נכון - ענק, נוסף שלא ציינת וזה כמות השחקנים שיוצאים קדימה להתקפה. תראה עם כמה שחקנים תקפנו בדרבי ובכלל בכל העונה ועם כמה שחקנים אנחנו יוצאים להתקפות כיום(אתמול זאת בקושי דוגמה).
כשגילי היה עם הכדור מחוץ לרחבה, היו ליד הרחבה ובתוך הרחבה, איזה 5-6 שחקנים, אולי 7. כיום באותו מצב שנניח גורדנה, אלרואי, או אורמוש יתחילו התקפה, יהיו איתם לא יותר מ3-4 שחקנים גג. לפעמים זה רק 2-3(דמארי וטוטו ואיזה קשר או מגן תוקף)
כל העניין הזה ספציפית, קשור במאמן ולא בשום דבר אחר.