פורום השדים האדומים

בעידן שלנו, שחקן גדול אין סיכוי שיישאר בארץ. המשכיות זה דבר שנשאר בעבר הרחוק.

שתוק יא חתיכת ממורמר שכמוך.

ה- 4:2 ההוא היה משחק שהתביישתי בו שאני אוהד את הקבוצה הזו
כולם ירקו עליי , כל שחקני השדה
במיוחד התאכזבתי מדאגלס
היחיד שנתן את הכל זה שכטר , שברגליו הבקיע 2 שערים ונלחם ונלחם ונלחם
גם ב- 3:2 וגם ב- 4:2
וניסה להטריף את כולם
זה מצביע - מעבר לזה שמקצועית הוא יכול לסחוב קבוצה לבד (תחשוב מה היה קורה אם היה לנו את שכטר במשחקים שהסתיימו בתיקו , או למשל במשחק בטדי)
שחקן שחש אחריות כלפי המקום שהוא משחק בו
מחוייבות
מה שיש שחקנים שהיו פה וקשה להגיד עליהם
מעבר לזה היה לו חיבור נדיר עם הקהל
ואני אומר את זה כבנאדם ציני
שמאוד זלזל בזה בהתחלה
לדוגמא במשחק גביע הטוטו בקופסא בתחילת 2009/10 (3:2 לנתניה) שכטר סחט קרן ורץ להטריף את הקהל. חשוב להדגיש שהיו שם 50 אוהדי הפועל , המשחק לא צולם והקפטן שלנו היה מיכאל זנדברג (שתבין את חשיבות המשחק)
אבל הדברים האלה מחלחלים
המחוייבות
הרצינות
אפילו הבכיינות
כששחקן יריב עושה את זה אתה שונא אותו
וכבר שנים חיכיתי שיהיה גם לנו אחד כזה

וכל המגילה הזו בשתי מילים:

איתי שכטר

זה בכל זאת די נדיר שחלוץ מנהיג קבוצה. שכטר מאד מיוחד בזה.
בשתי העונות האחרונות ההבדלים של הפועל בין עם שכטר לבלי שכטר הם היחידים שגדולים מההבדלים בין עם ורמוט לבלי ורמוט.
ורמוט קשר, הקבוצה מחזיקה הרבה בכדור, זה טבעי. הוא לא ממש מושך את החברים להתאמץ.
שכטר עשה את זה פשוט עם הרבה אנרגיה. כשהוא מתאמץ כל כך הוא גורם לכולם להתאמץ יותר.
עם שכטר בריא העונה היה לנו עוד דאבל, כי מה שהרס את העונה היה הראש ולא הפוטנציאל של הקבוצה. אם השחקנים היו רוצים יותר כמו ששכטר רוצה, הכל היה טוב.

שחקן ענק ובנאדם גדול
לדעתי יהיה הישראלי המצליח ביותר בחו"ל, בכל הזמנים.

אנשים שוכחים שברגעים הכי מכריעים בעונת הדאבל שכטר היה די בינוני . בשיאו בעונה ההיא הוא היה בתחילת ובאמצע עונת הדאבל. בפליאוף למשל היה לו את המאזן המופלא של אפס שערים. שכטר לא היה ה"מנהיג" של הפועל לפי שום קריטריון. היה השחקן הרביעי הכי חשוב (אחרי גילי, ויני ודאגלס) בעונה הכי גדולה של המועדון בעשור האחרון. זה הכל. זה גם לא גורע מכך שיש לו המון פוטנציאל. להזכיר אותו באותה נשימה עם בניון זה מגוחך וטיפשי אבל הפוטנציאל שם. איש לא משהו, שחקן טוב, פוטנציאל גדול.